מצות דיני קנסות

מִצְוַת דִּינֵי קְנָסוֹת - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּדִין חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ לְעָנְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת (שמות כא יח) וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים, וְזֶה נִקְרָא דִּינֵי קְנָסוֹת. וּבְפָסוּק אַחֵר כּוֹלֵל מִשְׁפְּטֵי הַקְּנָסוֹת כֻּלָּם, וְהוּא הַכָּתוּב (ויקרא כד יט) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁיִּלָּקַח מִמָּמוֹנוֹ מָה שֶׁיְּצַעֲרֵהוּ בִּכְדֵי מָה שֶׁצִּעֵר הוּא אֶת חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁבָּאָה הַקַּבָּלָה בּוֹ (ב"ק פ"ג ב) וַאֲפִילּוּ לֹא הִכָּהוּ אֶלָּא שֶׁבִּיְּשׁוֹ בִּלְבַד, יְצַעֲרוּהוּ בֵּית דִּין בְּמָמוֹנוֹ שֶׁיְּשַׁלֵּם לַמִּתְבַּיֵּשׁ כְּפִי הַשִּׁעוּר הַהוּא, וְאֵלֶּה הַדִּינִין שֶׁנִּקְרָאִין דִּינֵי קְנָסוֹת, כְּגוֹן נִזְקֵי אָדָם בְּאָדָם, אוֹ שׁוֹר בְּשׁוֹר, וּבְהֵמָה בְּאָדָם, וְאָדָם בִּבְהֵמָה. אֵין דָּנִין אוֹתָן אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַסְּמוּכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שם פד א)

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ, וּבִכְלָלָהּ כָּל מָה שֶׁבָּא בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַדִּין, אֵינִי צָרִיךְ לִיגַע אַחַר טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי דָּבָר מֻשְׂכָּל הוּא, שֶׁאִם אֵין מִשְׁפָּט לֹא יִתְיַשְּׁבוּ בְּנֵי אָדָם וְלֹא יַעַמְדוּ יַחְדָּו לְעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָאָרֶץ בִּלְתִּי הַמִּשְׁפָּט.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ שֶׁחַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַיְּדוּעִים, וְכֵיצַד מְחַשְּׁבִין אוֹתָן, וְדִין הַבֹּשֶׁת שֶׁהַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, וְדִין יָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ אוֹ שֶׁבִּיְּשׁוּהוּ, וְאִם מֵת מִתּוֹךְ בָּשְׁתּוֹ מַה דִּינוֹ עִם יוֹרְשָׁיו, וּמְבַיֵּשׁ שׁוֹטֶה אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ קָטָן מָה דִּינֵיהֶם, (שם פו ב) וּמְבַיֵּשׁ גֵּר וְעֶבֶד, (שם פז א) וְהַמְּבַיֵּשׁ בִּדְבָרִים, (שם צא א) וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין תַּלְמִיד חָכָם לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם מָה דִּינֵיהֶם (רמב"ם חובל ומזיק ג ה) וְדִין הַבּוֹעֵט בַּחֲבֵרוֹ בְּרַגְלוֹ אוֹ שֶׁתְּקָעוֹ בְּכַפּוֹ, אוֹ סְטָרוֹ עַל פָּנָיו, צָרַם אָזְנוֹ, תָּלַשׁ שְׂעָרוֹ, רָקַק וְהִגִּיעַ לוֹ הָרֹק, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּבָבָא קַמָּא פֶּרֶק הַחוֹבֵל (בבא קמא פג, ב פד ב), וְשָׁם מִתְבָּרֵר שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בְּדִינֵי קְנָסוֹת בֵּין מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְאִית בַּהּ חֶסְרוֹן כִּיס דִּבְהָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְהוּ לְמִלְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא וְאַף עַל גַּב דְּאִית בַּהּ חֶסְרוֹן כִּיס. אִי נָמֵי דִּשְׁכִיחָא וְלֵית בַּהּ חֶסְרוֹן כִּיס, דִּבְהָנֵי לָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְהוּ. וְכָתַב רַבֵּנוּ אַלְפָסִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ריש פרק החובל) מִנְהַג שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גּוֹבִין קְנָס מְנַדִּין לֵהּ עַד שֶׁמְּפַיֵּס לְבַעַל דִּינֵהּ, וְכַד יָהֵיב לֵהּ שִׁעוּר מַאי דְּחָזֵי לֵהּ שָׁרוּ לֵיהּ לְאַלְתַּר בֵּין אִפַּיַּס לֵהּ מָרֵהּ דְּדִינָא בֵּין לָא אִפַּיַּס. (ח"ה מת"כ עד תכ"ד)

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לָדוּן וְלַעֲנֹשׁ הַחוֹבֵל בִּזְכָרִים כִּי לָהֶם נִתַּן לַעֲשׂוֹת דִּין, וְלֹא בִּנְקֵבוֹת, (ירושלמי סנהדרין ג ט) שֶׁאֵינָן דָּנוֹת, אֲבָל הֵן מִכָּל מָקוֹם בִּכְלַל דִּין הַתַּשְׁלוּמִין, בֵּין שֶׁבִּיְּשׁוּ אוֹ נִתְבַּיְּשׁוּ. וְגַם שָׁם (כתובות סה ב) מִתְבָּרֵר תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק הָאִשָּׁה הַנְּשׂוּאָה הֵיאַךְ נֶחְלָקִים.