מצות בית דין להרג בחנק המחיב

מִצְוַת בֵּית דִּין לַהֲרֹג בְּחֶנֶק הַמְּחֻיָּב - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהָמִית הָעוֹבְרִים עַל קְצָת מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בְּחֶנֶק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. וְזוֹ שֶׁל מַכֵּה אִישׁ אַחַת מֵהֶן שֶׁמִּיתָתוֹ בְּחֶנֶק, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בּוֹ מוֹת יוּמָת, וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ ז"ל (סנהדרין נב ב) כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בְּתוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק. לָמַדְנוּ לְחַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁאֵינָן בְּתַשְׁלוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) אֵין כָּסֶף מַכֵּה אִישׁ וָמֵת וְגוֹ' מְכִילְתָּא.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ נִגְלֶה לַכֹּל, כִּי (משלי כט ד) מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, שֶׁאִלּוּלֵי יִרְאַת הַמִּשְׁפָּט יַהַרְגוּ בְּנֵי אָדָם זֶה אֶת זֶה, עַל כֵּן צִוָּנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְהָמִית הָרוֹצֵחַ, וּבְחָכְמָתוֹ בָּרוּךְ הוּא רָאָה שֶׁרָאוּי לַעֲנֹשׁ אוֹתוֹ בְּמִיתַת חֶנֶק. וְהַדָּבָר נָאוֹת גַּם לְדַעְתֵּנוּ כִּי (ויקרא כד יט) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ, וְהָרוֹצֵחַ כַּוָּנָתוֹ לְהָמִית הַנִּרְצָח בִּמְהֵרָה כִּי מִפַּחְדּוֹ אֵלָיו יְמַהֵר מִיתָתוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וּכְמוֹ כֵן הֵקֵלָּה הַתּוֹרָה בְּמִשְׁפָּטוֹ לַהֲמִיתוֹ בְּחֶנֶק (בשאר הדפוסים כתוב הָאֱמֶת כִּי הָרוֹצֵחַ מִיתָתוֹ בְּסַיִף וּמַכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק) שֶׁהִיא מִיתָה מְמַהֶרֶת, וְלֹא בִּשְׂרֵפָה וּסְקִילָה שֶׁהֵן בְּצַעַר רַב. וְאוּלָם בְּמִשְׁפְּטֵי הַזִּמָּה שֶׁנֶּהֱנוּ הָעוֹבְרִים בָּעֲבֵרָה וְנִמְשְׁכָה הֲנָאָתָן קְצָת, תָּבֹא בָּהֶן פְּעָמִים שְׂרֵפָה, פְּעָמִים סְקִילָה.

דִּינֵי הַמִּצְוָה כֵּיצַד, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פ"ז מ"ג) שֶׁמַּשְׁקִיעִין אֶת הַמְּחֻיָּב בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְכוֹרְכִין סוּדָר קָשֶׁה עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה, וּשְׁאָר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מִסַּנְהֶדְרִין (נב ב) (הלכות רוצח פרק א).

וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ, שֶׁאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בָּאָרֶץ. וּמִי שֶׁבְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת דִּין וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל שֶׁאִלְמָלֵא (אבות ג, ב) מוֹרָאַת הַדִּין אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ (עיין אבות פ"ג מ"ב). הָרַמְבַּ"ן ז"ל (סהמ"צ שורש יד) לֹא יִמְנֶה זֹאת הַמִּצְוָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ, וְכֵן כָּל אַרְבַּע מִיתוֹת שֶׁל בֵּית דִּין, שֶׁהֵן סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק, שֶׁיִּמְנֶה הָרַמְבַּ"ם ז"ל לְאַרְבַּע מִצְוֹת, לֹא יִמְנֶה הוּא אוֹתָן, וְאָמַר כִּי בַּפָּסוּק שֶׁל (דברים יז ז) וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ צִוְּתָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ כְּלָל שֶׁנְּבַעֵר כָּל עוֹשֵׂי הָרָע מִבֵּינֵינוּ, וּבוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַדִּינִין, וּכְשֶׁיְּפָרֵט הַכָּתוּב אַחַר כֵּן חִלּוּק הַמִּשְׁפָּטִים לְפִי הָעֳנָשִׁים אֵין זֶה נֶחְשָׁב לְמִצְוָה שֶׁאֵינוֹ כִּי אִם בֵּאוּר עִנְיָן, וְהֶחָכָם יָבֹר לוֹ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו (עפ"י אבות ב, א).