שלא לאכל פסולי המקדשין

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין - שֶׁלֹּא נֹאכַל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְהַלָּאו הַזֶּה בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (לד, א), שֶׁהוּא דַּוְקָא כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ הַמּוּם בַּמֻּקְדָּשִׁין שֶׁיִּפָּסְלוּ עַל יָדֵינוּ, וְאַחַר כָּךְ אִם נֹאכַל מֵהֶן אָז יִהְיֶה בַּאֲכִילָתָן לָאו. וּכְמוֹ כֵן אִם יִפָּסֵל הַקָּרְבָּן בְּשׁוּם צַד אַחַר זְבִיחָתוֹ בָּזֶה גַּם כֵּן יֵשׁ בּוֹ לָאו, וְעַל כָּל זֶה נֶאֱמַר (דברים יד ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסִפְרֵי (כאן) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְשָׁם נֶאֱמַר עוֹד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִנַּיִן לְצוֹרֵם אֹזֶן הַבְּכוֹר וְאָכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל זֶה הַלָּאו אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פִּגּוּל וְנוֹתָר, וּכְבָר כָּתַבְתִּי עִנְיָנָם בְּסֵדֶר צַו (מצוה קמד), וְכֵן כָּל אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קיד, ב), לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה, כֹּל שֶׁתִּעַבְתִּי לָךְ הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאכַל, וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִקְרָא לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת, לְפִי שֶׁעִקָּרוֹ לֹא בָּא אֶלָּא עַל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, וּשְׁאָר הָאִסּוּרִין יוֹצְאִין מִכְּלָלָן, כְּלוֹמַר מִמָּה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אַזְהָרָה זוֹ בִּלְשׁוֹן כְּלָל שֶׁאָמַר כָּל תּוֹעֵבָה, וְלֹא אָמַר לֹא תֹּאכַל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין בְּפֵרוּשׁ, וּמִפְּנֵי כֵן נַחְשְׁבֵהוּ לָאו מְיֻחָד לְעִקָּרוֹ, וְנִלְמַד מִמֶּנּוּ אַזְהָרָה לִשְׁאָר הָעִנְיָנִים. וְקַבֵּל הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאֲמָרוֹ.

כְּבָר כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוֹת שֶׁתִּמְנָעֵנוּ הַתּוֹרָה מֵהִתְקָרֵב אֶל הַקֹּדֶשׁ וּמִנְּגֹעַ בְּקָצֵהוּ הוּא כְּדֵי לָתֵת מוֹרָאַת הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֶל לִבֵּנוּ וּלְיַקְּרָם בְּעֵינֵינוּ לְמַעַן יִתְעוֹרֵר רוּחֵנוּ וְיֶהֱמוּ רַעֲיוֹנֵנוּ וְיֵרַךְ לְבָבֵנוּ, וְיִתְחַדֵּשׁ בָּנוּ רוּחַ נָכוֹן בְּבוֹאֵנוּ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל עֲוֹנֹתֵינוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵעָתֵר לָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא וְיוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ וְנִהְיֶה טוֹבִים, וְאַף גַּם זֹאת לְטוֹבָה זוֹ נְפָרֵשׁ שָׁרְשָׁהּ.

וְדִינֵי הַמִּצְוָה בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז יג א) שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה אֵין מַקְדִּישִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּרֹאשׁ סֵדֶר בְּחֻקֹּתַי (מצוה שנ) מִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁהִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לְקָרְבָּן קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו, וְדִין קָדָשִׁים יֵשׁ לָהּ, וּמִי שֶׁהִטִּיל בָּהּ מוּם וְאָכַל מִמֶּנָּה עוֹבֵר עַל לָאו זֶה, וְחַיָּב מַלְקוּת מִשּׁוּם זֶה, כְּשֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת וְיֵשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה.