מצוה תס״ז · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה

ספר החינוך

שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד כְּמוֹ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה - שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד גּוּפֵנוּ כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יד א) לֹא תִתְגּוֹדְדוּ. וְנִכְפַּל לָאו זֶה בְּמִלָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וְגוֹ'. וּבְמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (יג, ב) אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא תִתְגּוֹדְדוּ מִבָּעֵי לְגוּפֵהּ, דַּאֲמַר רַחֲמָנָא לֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה, וְשָׁם נֶאֱמַר עוֹד, לֹא תִתְגּוֹדְדוּ עַל מֵת. וּבְמַסֶּכֶת מַכּוֹת אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כא, א) שֶׁשְּׂרִיטָה וּגְדִידָה דָּבָר אֶחָד הוּא, וְשָׁם נֶאֱמַר שֶׁהַשּׂוֹרֵט עַל הַמֵּת, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, חַיָּב, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּכְלִי חַיָּב, וּבַיָּד פָּטוּר, שֶׁכֵּן הָיָה מִנְהָגָם לְהִתְגּוֹדֵד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְלִי, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (מלכים יח, א כח) וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים. וּמִכָּל מָקוֹם לְפִי הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם כב) שֶׁאֵין חִיּוּב הַלָּאו, רַק בְּמִתְגּוֹדֵד עַל מֵת אוֹ עַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל הַמִּתְגּוֹדֵד בְּלֹא טַעֲנָה אוֹ מִתּוֹךְ כַּעַס עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל אוֹ סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר נִמְאָס בְּיוֹתֵר וּמְכֹעָר וְאָסוּר, אֵין חִיּוּב הַלָּאו עַל זֶה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָּנוּ שׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם דּוֹמֶה לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתַבְתִּי בְּלָאו דְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ בְּסֵדֶר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (מצוה רנא). וְנִמְנַעְנוּ מִן הַגְּדִידָה עַל מֵת, כִּי לֹא יֵאוֹת לָעָם הַנִּבְחָר בַּעֲלֵי חָכְמַת הַתּוֹרָה הַיְּקָרָה לְהִצְטַעֵר בְּדָבָר מִמַּעֲשֵׂה הָאֵל, רַק עַל הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְהִצְטַעֵר בּוֹ, וּמִן הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה (מצוה רסד), אֲבָל שֶׁנַּשְׁחִית גּוּפֵינוּ וּנְקַלְקֵל עַצְמֵנוּ כְּשׁוֹטִים, לֹא טוֹב לָנוּ וְלֹא דֶּרֶךְ חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי בִּינָה, רַק מַעֲשֵׂה הֲמוֹן הַנָּשִׁים הַפְּחוּתוֹת וְחַסְרֵי הַדַּעַת שֶׁלֹּא הֵבִינוּ דָּבָר בְּמַעֲשֵׂה הָאֵל וְנִפְלְאוֹתָיו. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בפירוש החומש כאן) כָּתַב, מִכָּאן סֶמֶךְ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כז ב) בְּאָסְרָם לְהִתְאַבֵּל עַל מֵת יוֹתֵר מִדַּאי.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כ, ב) שֶׁהַשּׂוֹרֵט עַל הַמֵּת חַיָּב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה מַלְקוּת אַחַת, וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים חַיָּב חָמֵשׁ מַלְקוּיוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסוֹף מַסֶּכֶת מַכּוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (עבודה זרה יב, יד) כִּי עוֹד דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת, זֶה נוֹהֵג בְּמִנְהָג אֶחָד וְזֶה נוֹהֵג בְּמִנְהָג אַחֵר, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְמַחְלֹקֶת, וּלְשׁוֹן לֹא תִתְגֹּדְדוּ כְּלוֹמַר, לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, כְּלוֹמַר, שֶׁתִּהְיוּ חֲלוּקִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. מִמּוֹרִי יִשְׁמְרוֹ אֵל לָמַדְתִּי שֶׁאֵין אִסּוּר זֶה אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת שֶׁחוֹלְקִין קְצָתָן עַל קְצָתָן וְהֵן שָׁוִין בְּחָכְמָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּל כַּת מֵהֶן כִּדְבָרָיו, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם מַחְלֹקֶת בֵּינֵיהֶן, אֶלָּא יִשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בַּדָּבָר הַרְבֵּה עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּם לְדֵעָה אַחַת, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ יַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַמַּחְמִירִים, אִם הַמַּחְלֹקֶת הוּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל בִּשְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים חֲלוּקִין וְהֵן שָׁוִין בְּחָכְמָה לֹא נֶאֱמַר עַל זֶה לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מִמַּעֲשֶׂה דְּמַסֶּכֶת חֻלִּין שֶׁאָמְרוּ שָׁם (צ"ל עבודה זרה מ, א) נָפְקִי שִׁפּוּרֵי דְּרַב וְאָסְרִי, וְנָפְקִי שִׁפּוּרֵי דִּשְׁמוּאֵל וּשְׁרוֹ.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת בְּכָל מָקוֹם שֶׁבְּגוּפוֹ עַל מֵת אוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, חַיָּב מַלְקוּת.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה היא מצוה תס״ז מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.