שלא להסית אחד מישראל לעבד עבודה זרה

שֶׁלֹּא לְהָסִית אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה - שֶׁלֹּא נָסִית אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָעוֹשֶׂה כֵּן נִקְרָא מֵסִית, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה שֶׁל מֵסִית (דברים יג יב) וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה נִגְלֶה לַכֹּל.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סז, א), כֵּיצַד הוּא עִנְיַן הַהֲסָתָה שֶׁל מֵסִית? כְּגוֹן, הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית אוֹ נֵלֵךְ וּנְזַבֵּחַ אוֹ נֵלֵךְ וְנַקְטִיר, אוֹ נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ, אוֹ נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. אוֹ שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֵלֵךְ אֶעֱבֹד, אֵלֵךְ וַאֲזַבֵּחַ, אוֹ אַקְטִיר אֲנַסֵּךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה, בֵּין בִּלְשׁוֹן יָחִיד בֵּין בִּלְשׁוֹן רַבִּים, הֲרֵי זֶה נִקְרָא מֵסִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה לֹא הַמֵּסִית וְלֹא הַמּוּסָת, אַף עַל פִּי כֵן דִּינוֹ כְּדִין מֵסִית מִפְּנֵי הַדִּבּוּר לְבַד. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם) שֶׁהַמֵּסִית לִשְׁנַיִם הֵן הֵן עֵדָיו, וְהֵן מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פִּיהֶם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם פ ב) שֶׁהַמֵּסִית אֵינוֹ צָרִיךְ הַתְרָאָה, מִפְּנֵי חֹמֶר עִנְיָנוֹ שֶׁהוּא עִנְיָן רַע, וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות לג, א) בְּעֵדִים זוֹמְמִין שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה לְרֹב רָעָתָם, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּסֵדֶר שׁוֹפְטִים (מצוה תקכד). וּמָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין סז א) שֶׁהַמֵּסִית לְאָדָם אֶחָד שֶׁחַיָּב הַמּוּסָת לֵאמֹר אֵלָיו יֵשׁ לִי חֲבֵרִים שֶׁרוֹצִים בְּכָךְ, אֱמֹר לָהֶם גַּם כֵּן, וְזֶה יַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיָּעִידוּ עָלָיו שְׁנַיִם וְיִהְיֶה נִדּוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁאִם לֹא רָצָה לְהָסִית לִשְׁנַיִם, שֶׁמִּצְוָה לְהַכְמִין לוֹ עֵדִים, וְהָעִנְיָן הוּא, שֶׁמַּסְתִּיר עֵדִים בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְאוּ הֵם הַמֵּסִית וְהוּא לֹא יִרְאֵם וְנִכְנַס עִמּוֹ בְּאוֹתָן דְּבָרִים שֶׁאָמַר לוֹ בְּיִחוּד, וְהַמּוּסָת מְשִׁיבוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנַעֲבֹד הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, וְאִם חָזַר בּוֹ מֵסִית אוֹ שָׁתַק פָּטוּר, וְאִם אָמַר לוֹ כָּךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת וְכֵן יָפֶה לָנוּ, מְבִיאִין אוֹתוֹ הָעֵדִים לְבֵית דִּין לִדּוֹן. וְכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין לָהֶם עֵדִים, חוּץ מִזֶּה, וְכָל עִנְיָן זֶה, לְהַרְחָקַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) שֶׁמִּצְוָה הוּא בְּיָד הַמּוּסָת בְּעַצְמוֹ לְהָרְגוֹ אַחַר שֶׁדָּנוּהוּ בֵּית דִּין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יג י) יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ. וְזֹאת הַמִּצְוָה לְהָרְגוֹ חֵלֶק מִצְוָה הִיא וְאֵין לָנוּ לַחְשֹׁב אוֹתָהּ לְמִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְכָל הָעוֹבֵר עַל זֶה, בֵּין שֶׁהוּא הֶדְיוֹט אוֹ חָכָם וְנָבִיא, וְהֵסִית אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, בָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ, חַיָּב סְקִילָה.