שלא להוסיף על המצות ופרושן

שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל הַמִּצְוֹת וּפֵרוּשָׁן - שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא נוֹסִיף בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יג א) לֹא תוֹסֵף עָלָיו. וְכֵיצַד יִהְיֶה הַתּוֹסֶפֶת? כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ממרים ב, ט) כְּגוֹן הַמּוֹרֶה שֶׁבְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְזֶה מוֹסִיף עַל דְּבַר הַקַּבָּלָה, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ בְּפֵרוּשׁ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי וְגוֹ' שֶׁבְּשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶסְרוּ לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, אֲבָל לֹא בְּשַׂר עוֹף. וְכֵן אִם הוֹרָה שֶׁבְּשַׂר חַיָּה מֻתָּר בְּחָלָב עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תִגְרַע, לְפִי שֶׁזֶּה גּוֹרֵעַ הוּא, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ שֶׁבְּשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה בִּכְלַל הָאִסּוּר, עַד כָּאן.

וְרֻבֵּי הַמְּפָרְשִׁים (ראב"ד ממרים שם) יֹאמְרוּ דְּלָא שַׁיָּךְ לֹא תוֹסֵף כְּלָל, אֶלָּא בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, וְהָעִנְיָן הוּא לְפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֲנִי מִפִּי מוֹרִי, יִשְׁמְרוֹ אֵל, כְּגוֹן מִי שֶׁמַּנִּיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין כְּשֵׁרִין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בְּיָדוֹ, וְכֵן הָעוֹשֶׂה חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת בַּתְּפִלִּין, וּכְמוֹ כֵן הַנּוֹטֵל שְׁנֵי לוּלָבִין כְּשֵׁרִין בְּיָדוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן הַיּוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה אַחַר הֶחָג בְּכַוָּנָה לַעֲשׂוֹת מִצְוַת סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ, שֶׁאֵין עוֹבְרִין מִשּׁוּם בַּל תּוֹסִיף, אֶלָּא כְּשֶׁמְּכַוֵּן לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְכֵן הַנּוֹטֵל לוּלָב אַחַר הֶחָג וּמְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה, עִם הֱיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעָבַר הֶחָג. וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין (ראש השנה כח, ב) דְּמַסִּיק הָתָם אֶלָּא אָמַר רָבָא לָצֵאת לָא בָּעֵי כַּוָּנָה, כְּלוֹמַר שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, לַעֲבֹר בִּזְמַנּוֹ לָא בָּעֵי כַּוָּנָה, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בָּעֵי כַּוָּנָה. אֲבָל הַנּוֹטֵל לוּלָב בֶּחָג אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים בַּיּוֹם עַל דַּעַת לָצֵאת בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אֵין כָּאן בַּל תּוֹסִיף, וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַנּוֹטֵל לוּלָב פָּסוּל, וְכֵן אִם אָגַד עִמּוֹ מִין פָּסוּל אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא דְּקַיְמָא לַן אֵין צָרִיךְ אֶגֶד שֶׁאֵין כָּאן מִשּׁוּם בַּל תּוֹסִיף. זֶהוּ כְּלַל הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן אִסּוּר זֶה שֶׁהֶעֱלוּ מוֹרַי, יִשְׁמְרֵם אֵל, מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא אַחַר יְגִיעָה רַבָּה. וְעַתָּה בְּנִי, אִם תִּזְכֶּה וְתֹאכַל יְגִיעַ כַּפֶּיךָ גַּם אָתָּה, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה אוֹתָנוּ עַל הַתּוֹרָה בָּרוּךְ הוּא בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל מַעֲשָׂיו וְכָל צִוּוּיָיו הֵם שְׁלֵמִים וְטוֹבִים, וְהַתּוֹסֶפֶת בָּהֶם חִסָּרוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן הַגֵּרָעוֹן, זֶה דָּבָר בָּרוּר הוּא.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פח, ב), וּכְמוֹ כֵן בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין (שם), וְגַם בְּעֵרוּבִין דִּבְּרוּ בָּעִנְיָן פֶּרֶק הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין (עירובין צו א).

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹסִיף בְּמִצְוֹת, כְּגוֹן שֶׁעוֹשֶׂה חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת בַּתְּפִלִּין אוֹ מַנִּיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין כְּשֵׁרִין עֲשׂוּיִין כְּתִקְנָן בְּרֹאשׁוֹ, וְכֵן הַנּוֹטֵל שְׁנֵי לוּלָבִין בְּיָדוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן הַיּוֹשֵׁב בְּסֻכָּה אַחַר הֶחָג אוֹ הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּכַוָּנָה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ, עוֹבֵר עַל לָאו זֶה וְחַיָּב מַלְקוּת וּבְעֵדִים וְהַתְרָאָה, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ בְּכָל מָקוֹם.