מצוה תמ״א · תרי"ג מצוותמצות עשה

לפדות קדשים שנפל בהם מום

ספר החינוך

לפדות קדשים שנפל בהם מום

ספר החינוך · המאה ה־13

לִפְדּוֹת קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִפְדּוֹת קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם וְלוֹקְחִין בִּדְמֵיהֶן בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְקָרְבָּן, וְאַחַר הַפִּדְיוֹן הֵם יוֹצְאִין לְחֻלִּין וְזוֹבְחִין וְאוֹכְלִין אוֹתָן הַבְּעָלִים כְּחֻלִּין גְּמוּרִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יב טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר וְגוֹ' הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. אַחַר שֶׁהִזְכִּירָה הַפָּרָשָׁה הַקָּרְבָּנוֹת הַתְּמִימִים, וְחִיְּבָה שֶׁלֹּא לְהַקְרִיבָם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ, אָמַר אַחֲרֵי כֵן עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּעַצְמָם שֶׁאִם נָפַל בָּהֶם מוּם שֶׁנִּפְדֵם וְנֹאכְלֵם בְּכָל אַוַּת נַפְשֵׁנוּ, כְּלוֹמַר, שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהֶם כָּל חֶפְצֵנוּ כְּמוֹ בִּצְבִי וְאַיָּל, שֶׁאֵין גּוּפָן קָדוֹשׁ לְעוֹלָם. וְכֵן בָּא אֵלֵינוּ הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֻבָּל, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר זֶה הַפָּסוּק, אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁיִּפָּדוּ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁהָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עָלֵינוּ לְהַרְשׁוֹת אוֹתָנוּ לֵהָנוֹת מִבַּהֲמוֹת הַקָּרְבָּן, אַחַר שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִפְרְשׁוּ לִהְיוֹת קֹדֶשׁ וְכֹחַ שֵׁם שָׁמַיִם חָל עֲלֵיהֶם, צַדִּיק הוּא הַשֵּׁם וּצְדָקָה יַעֲשֶׂה עִם בְּרִיּוֹתָיו וְשֵׁבֶט מַלְכוּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא יְדַקְדֵּק עִמָּם לֵאמֹר אַל תִּגְּעוּ בַּקֹּדֶשׁ מֵאַחַר שֶׁהָיָה לִי אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, וְעוֹד הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ וְחִיְּבָנוּ בַּדָּבָר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁאִלּוּ הִנִּיחַ הַדָּבָר בִּרְשׁוּתֵנוּ לְבַד אוּלַי עֲדַיִן נָחוּשׁ מִדֶּרֶךְ חֲסִידוּת לִגַּע בָּהֶן, אֲבָל אַחַר שֶׁיֵּשׁ קִיּוּם מִצְוָה בַּדָּבָר לֹא יִשָּׁאֵר שׁוּם חֲשָׁשׁ בָּעִנְיָן, וּמִטַּעַם זֶה בֵּאֵר הַכָּתוּב בֵּאוּר רָחָב לֵאמֹר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין קְדֻשַּׁת הַגּוּף חָלָה עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר, אִכְלוּהוּ מִבְּלִי פִּקְפּוּק כְּלָל.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה לב, א) שֶׁאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה קֹדֶם שֶׁתִּפָּדֶה תִּקָּבֵר, כְּדִין קָדָשִׁים הַתְּמִימִים שֶׁמֵּתִים, שֶׁהֵם נִקְבָּרִים, שֶׁלֹּא יֵהָנֶה אָדָם בָּהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְדּוֹתָהּ אַחַר מִיתָה, שֶׁהַכָּתוּב הִצְרִיכָהּ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אִם בְּחֻקּוֹתַי (מצוה שנג) וְאִם יָלְדָה קֹדֶם פִּדְיוֹן, הַוָּלָד שֶׁהוּא תָּמִים מַקְרִיבִין אוֹתוֹ, אֲבָל אִם נִתְעַבְּרָה קֹדֶם שֶׁתִּפָּדֶה, וְיָלְדָה אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית הַוָּלָד אָסוּר וְאֵינוֹ נִפְדֶּה, אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? סָמוּךְ לְפִדְיוֹן אִמּוֹ מַתְפִּיס וְלָדָהּ לְשֵׁם הַזֶּבַח שֶׁהִקְדִּישׁ אִמּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַקְרִיבוֹ מִכֹּחַ אִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה מֵחֲמַת מוּמָהּ.

וְכָל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין כְּשֶׁיִּפָּדוּ מֻתָּר לִשְׁחֹט אוֹתָם בְּשׁוּק הַטַּבָּחִים וְלִמְכֹּר אוֹתָם שָׁם וְלִשְׁקֹל בְּלִיטְרָא כִּשְׁאָר הַחֻלִּין, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָם שָׁם, וְטַעַם הַדָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁאָר קָדָשִׁים חוֹזְרִין דְּמֵיהֶם לַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁחוֹזְרִין וְקוֹנִים בָּהֶם בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְקָרְבָּן, וּלְפִיכָךְ שֶׁלֹּא לְמַעֵט בִּדְמֵיהֶן מוֹכְרִין אוֹתָם בְּכָל מָקוֹם, אֲבָל הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱכָלִין בְּמוּמָן וְאֵין צֹרֶךְ לִקְנוֹת בִּדְמֵיהֶן בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְקָרְבָּן, אֵין שׁוֹחֲטִין וּמוֹכְרִין אוֹתָן בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים. וּבְעִנְיָן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּקָּרְבָּן, כְּבָר דִּבַּרְתִּי בָּהֶן בְּסֵדֶר אֱמֹר (מצוה ערה). וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת וּבִתְמוּרָה וּבִמְקוֹמוֹת מְחֻלִּין וַעֲרָכִין וּמְעִילָה [הלכות איסורי מזבח פ"א].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. אֲבָל עַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יג א), שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין, וְהוּא הַדִּין שֶׁאֵין פּוֹדִין, וְכָל הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אִם בְּחֻקּוֹתַי (סימן שנ), קָחֶנּוּ מִשָּׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁהִקְדִּישׁ אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהֶקְדֵּשׁוֹ נִתְפָּס וְצָרִיךְ תַּקָּנָה לַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן הַפְּדִיָּה, וַדַּאי יֵשׁ לָנוּ לִכְתֹּב שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בַּזְּמַן הַזֶּה בְּשׁוּם צַד, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם בְּדִין עֶרְכֵי בְּהֵמָה (מצוה שנג), מִשָּׁם תִּרְאֶה כַּוָּנָתִי בָּזֶה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

לפדות קדשים שנפל בהם מום היא מצוה תמ״א מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.