להשבע בשמו יתברך באמת

לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת - לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵת שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהַחְזִיק וּלְקַיֵּם דָּבָר אוֹ לְהַרְחִיקוֹ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה גְּדֻלָּה בְּחֻקּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַגְּבוּרָה וְהָרוֹמְמוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים י כ) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, וּבְבֵאוּר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לה, ב) אָמְרָה תּוֹרָה הִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, וְאָמְרָה תּוֹרָה אַל תִּשָּׁבַע, כְּלוֹמַר כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הִיא נִמְנַעַת וְהִיא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כֵּן הַשְּׁבוּעָה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, הִיא חוֹבָה וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, וּלְפִיכָךְ, אֵין נִשְׁבָּעִין לְעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר מִכָּל הַנִּבְרָאִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סג, א), כָּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. וְאָמְנָם זֶה נֶאֱמַר, בְּמֵי שֶׁמְּכַוֵּן לְהִשָּׁבַע בְּאוֹתוֹ דָּבָר מִן הַנִּבְרָאִין לְבַד, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּשָּׁמַיִם אוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ לְכַוָּנַת הָאָדוֹן שֶׁעֲלֵיהֶם שֶׁבְּרָאָם, זֶה אֵינוֹ בִּכְלַל הָאִסּוּר כְּלָל, וְתָמִיד נִרְאֶה שֶׁנִּשְׁבָּעִין כֵּן בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ מְקַיְּמִים דְּבָרֵינוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל תִּתְחַזֵּק בְּלִבֵּנוּ הָאֱמוּנָה בּוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ עָלֵינוּ וְעַל כָּל דְּבָרֵינוּ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר.

וּבְדִינֵי מִצְוַת הַשְּׁבוּעוֹת וְהַנְּדָרִים. הֶאֱרַכְתִּי בָּהֶם הַרְבֵּה בְּסֵדֶר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (מצוה ל) [יו"ד סימן רלז].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲבָל הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (מ"ע ז ובפי' לדברים ו יג) שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה בִּשְׁמוֹ גַּם בְּעֵת הַצֹּרֶךְ מִצְוַת עֲשֵׂה כְּלָל, כִּי אִם רְשׁוּת גְּמוּרָה, שֶׁאִם נִרְצֶה נִשָּׁבַע, וְאִם לֹא נִרְצֶה לְהִשָּׁבַע לְעוֹלָם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְגַם כִּי יֵשׁ בַּמְּנִיעָה מֵהַשְּׁבוּעָה מִצְוָה, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (מטות א) אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהֻתַּר לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק, וְאַחַר כָּךְ וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. וְאִם נִרְצֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁיָּבוֹא וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ לִתֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה לַנִּשְׁבָּע בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, כְּלוֹמַר, בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ וְלֹא בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְעִנְיַן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה ג ב), שֶׁנִּשְׁבָּעִים לְקַיֵּם הַמִּצְוָה כְּבָר כָּתַב הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי מִוּבוֹ תִדְבָּק נָפְקָא לָן.