מצוה תכ״ז · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

לא להתחתן בעובדי עבודה זרה

ספר החינוך

לא להתחתן בעובדי עבודה זרה

ספר החינוך · המאה ה־13

לֹא לְהִתְחַתֵּן בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה - שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּן עִם הָאֻמּוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מאיסורי ביאה יב א) לֹא עִם שִׁבְעָה עֲמָמִים וְלֹא עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. וְעִנְיַן הַחַתְנוּת הוּא, שֶׁיִּתֵּן בִּתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ בְּנוֹ לְבִתּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב (שם) בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. וְכָל שֶׁכֵּן הַמִּזְדַּוֵּג עִמָּהֶם, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בִּכְלַל הָאִסּוּר, וְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (לו, ב) דֶּרֶךְ חַתְנוּת אָסְרָה תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה דְּלֹא תִתְחַתֵּן בְּשִׁבְעָה עֲמָמִים הוּא דִּכְתִיב וּבְגֵרוּתָן דַּוְקָא, וְהָכִי מַשְׁמַע לְהוּ לְרַבָּנָן שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יבמות עו, א) בְּגֵרוּתָן אִית לְהוּ חַתְנוּת, בְּגַיּוּתָן לֵית לְהוּ חַתְנוּת, בַּמֶּה שֶׁחָזַר הַכָּתוּב בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ יְרַבֶּה שִׁבְעָה עֲמָמִים וְכָל שְׁאָר הָאֻמּוֹת בָּאִסּוּר אַף בְּגַיּוּתָן, אֲבָל שִׁבְעָה עֲמָמִין נֶאֶסְרוּ אַף בְּגֵרוּתָן לְפִי שֶׁהָיוּ עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה וִיסוֹדָהּ הָרִאשׁוֹן, וּשְׁאָר עֲמָמִין מֻתָּרִין בְּגֵרוּת, וְאִסּוּר זֶה יִהְיֶה דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא מְיַחֲדָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, אֲבָל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה דֶּרֶךְ מִקְרֶה, כְּאָדָם שֶׁבָּא עַל זוֹנָתוֹ שֶׁלֹּא בְּפַרְהֶסְיָא, אֵין בָּזֶה אֶלָּא אִסּוּר דִּבְרֵיהֶם, וְהוּא אִסּוּר נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), הַמֻּזְכָּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (שם).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁרֹב הֲמוֹן הָעָם, דֶּרֶךְ טִפְּשׁוּת יִמָּשְׁכוּ אַחַר עֲצַת נְשׁוֹתֵיהֶם, וְאִם יִשָּׂא אָדָם בַּת אֵל נֵכָר תִּמְשְׁכֵהוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹד כִּי גַּם בָּנֶיהָ הַנּוֹלָדִים מִמֶּנּוּ תְּגַדֵּל לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹי לוֹ לַפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא, א) הַבּוֹעֵל אֲרָמִית בְּפַרְהֶסְיָא, לְעֵינֵי עֲשָׂרָה יִשְׂרָאֵל אוֹ יוֹתֵר קַנָּאִים פּוֹגְעִין בּוֹ, וּרְאָיָה לַדָּבָר מַעֲשֵׂה פִּנְחָס וְזִמְרִי, וּמִכָּל מָקוֹם אֵין הַקַּנַּאי רַשַּׁאי לִפְגֹעַ בּוֹ, אֶלָּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הַזִּמָּה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה ח) וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ, אֲבָל אִם פֵּרַשׁ אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ, אֲבָל מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וּמַלְקִין אוֹתוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁעָשָׂה הַמַּעֲשֶׂה בְּפַרְהֶסְיָא. לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִין וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין יָדַעְנוּ מִדִּבְרֵי קַבָּלָה שֶׁהוּא בְּכָרֵת, דִּכְתִיב (מלאכי ב יא) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה. וְגוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, אִם הִיא אֵשֶׁת אִישׁ נֶהֱרָג עָלֶיהָ, וְאִם לָאו אֵינוֹ נֶהֱרָג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה בְּזָדוֹן, וַאֲפִלּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת הִיא תֵּהָרֵג מִכָּל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁבָּא לְיִשְׂרָאֵל תַּקָּלָה עַל יָדָהּ כְּדִין הַבְּהֵמָה, וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא טז יז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וְגוֹ'. וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי דְּבָרִים אֵלֶּה, מְבֹאָרִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּבְסַנְהֶדְרִין, וּבִיבָמוֹת, וְקִדּוּשִׁין [הלכות איסורי ביאה פ"ב].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנִתְחַתֵּן עִם שִׁבְעָה עֲמָמִין בְּגֵרוּתָן, כְּלוֹמַר, שֶׁיִּחֵד לוֹ אִשָּׁה מֵהֶם לִבְנוֹ, אוֹ שֶׁנָּתַן בִּתּוֹ לְאֶחָד מֵהֶן, הָאָב עָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל הַבֵּן שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה הַבִּיאָה לוֹקֶה, וּבִשְׁאָר עֲמָמִים, וְכֵן בְּשִׁבְעָה עֲמָמִים בְּגַיּוּתָן, הַמְיַחֵד לוֹ אִשָּׁה מֵהֶן לָבוֹא עָלֶיהָ תָּמִיד לוֹקֶה מִדְּאוֹרַיְתָא בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה מֵאַחַר שֶׁיִּחֲדָהּ, וְהִיא תֵּהָרֵג, וְאִם לֹא יִחֲדָהּ, אֶלָּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת דֶּרֶךְ זְנוּת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

לא להתחתן בעובדי עבודה זרה היא מצוה תכ״ז מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.