שלא יירא הדין בדין

שֶׁלֹּא יִירָא הַדַּיָּן בַּדִּין - שֶׁנִּמְנַע הַדַּיָּין מִלִּירֹא מֵאִישׁ מִלָּדוּן דִּין אֱמֶת, וַאֲפִלּוּ הוּא אִישׁ מַזִּיק עַז פָּנִים עָב הַמֹּחַ, אֶלָּא יַחְתֹּךְ אֶת הַדִּין, וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ כְּלָל לְמָה שֶׁיִּקְרֶה עָלָיו מֵהַהֶזֵּק בִּשְׁבִיל דִּינוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים א יז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (כאן) שֶׁמָּא תֹּאמַר יָרֵא אֲנִי מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי אוֹ יַהֲרֹג אֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתִי, אוֹ שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי אוֹ שֶׁמָּא יִקְצֹץ אֶת נְטִיעָתִי? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ הַשֵּׂכֶל מֵעִיד עָלָיו.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ו, ב) שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ בְּדִין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, אוֹ אֲפִלּוּ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶן, וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם אֵינִי נִזְקָק לָכֶם, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַדַּיָּן לְהָרְגוֹ, אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶן וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם אֵינִי נִזְקָק לָכֶם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וְכֵן (סנהדרין שם) תַּלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר אֵינוֹ רַשַּׁאי לִהְיוֹת שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם הַמִּשְׁפָּט. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא רָצָה לָדוּן, מִשֶּׁיּוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִיִּרְאַת הַנִּדּוֹן, עָבַר עַל לָאו זֶה, וְאִם הִטָּה הַדִּין גַּם כֵּן מִיִּרְאָתוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּלֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט.