מצות בית דין לשלח מכה נפש בשגגה מעירו לערי מקלט ועל הרוצח בעצמו ללכת שם

מִצְוַת בֵּית דִּין לִשְׁלֹחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מֵעִירוֹ לְעָרֵי מִקְלָט וְעַל הָרוֹצֵחַ בְּעַצְמוֹ לָלֶכֶת שָׁם - שֶׁנִּצְטַוּוּ בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֹחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מֵעִירוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ בְּעָרֵי מִקְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'. וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, וְגַם הַמַּכֶּה גַּם הוּא בִּכְלַל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שם כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעֲוֹן הָרְצִיחָה חָמוּר עַד מְאֹד, שֶׁבָּהּ הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם רוצח ד ט), שֶׁהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בְּמֵזִיד, אֲפִלּוּ עָשָׂה כָּל הַמִּצְוֹת אֵינוֹ נִצָּל מִן הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח יז) אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ. וְלָכֵן רָאוּי לְמִי שֶׁהָרַג אֲפִלּוּ שׁוֹגֵג, מִכֵּיוָן שֶׁבָּאת תַּקָּלָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ עַל יָדוֹ שֶׁיִּצְטַעֵר עָלֶיהָ צַעַר גָּלוּת שֶׁשָּׁקוּל כִּמְעַט כְּצַעַר מִיתָה שֶׁנִּפְרַד הָאָדָם מֵאוֹהֲבָיו וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, וְשׁוֹכֵן כָּל יָמָיו עִם זָרִים. וְעוֹד יֵשׁ תִּקּוּן הָעוֹלָם בַּמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב, שֶׁיִּנָּצֵל עִם זֶה מִיַּד גּוֹאֵל הַדָּם לְבַל יַהַרְגֶנּוּ עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּיו שֶׁהֲרֵי שׁוֹגֵג הָיָה. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר, לְבַל יִרְאוּ קְרוֹבֵי הַמַּכֶּה אֶת הָרוֹצֵחַ לְעֵינֵיהֶם תָּמִיד בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּעֶשְׂתָה הָרָעָה, וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה נֹעַם.

וּמִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ע, ב) שֶׁאֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה, אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג לְשָׁעָה שֶׁהֲרָגוֹ, אֲבָל חָבַל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת אֵין זֶה גּוֹלֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּעַצְמוֹ קֵרַב מִיתָתוֹ, אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בַּחַבּוּרָה וַהֲרָגַתּוּ, וַאֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִים וְעָמַד מְעַט אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ.

וּמָה שֶׁאָמְרוּ (מכות ח, ב) שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלֶה, אִם רָצַח עֶבֶד אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב, וְכָל שֶׁכֵּן עֶבֶד שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב וְכֵן עֶבֶד שֶׁהָרַג עֶבֶד אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט וְלַגֵּר הַגֵּר בְּתוֹכְכֶם". אֲבָל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, בֵּין מֵזִיד בֵּין שׁוֹגֵג נֶהֱרָג עָלָיו, וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטִין אוֹתוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם, א) שֶׁהַבֵּן גּוֹלֶה עַל רְצִיחַת אָבִיו. וְהָאָב בִּרְצִיחַת הַבֵּן, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד, אֲבָל בִּשְׁעַת לִמּוּד וְהוּא שׁוֹגֵג, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְלַמְּדוֹ וּלְהוֹעִיל לוֹ בְּחָכְמָה אוֹ בְּאֻמָּנוּת פָּטוּר מִגָּלוּת, וְכֵן הָרַב אֶת תַּלְמִידוֹ כְּמוֹ כֵן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם י, א) שֶׁתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין אֶת רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד מב) וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) עֲשׂוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה, וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ (קהלת ז יב). וְדִין אִשָּׁה וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה שֶׁגָּלוּ אִם חַיָּב הַבַּעַל אוֹ הָרַב בִּמְזוֹנוֹתָם שָׁם, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיִּגְלֶה שֶׁמּוֹלִיכִין עַצְמוֹתָיו לְשָׁם, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁהָרַג בְּעִיר מִקְלָטוֹ, וְכֵן [בֶּן] לֵוִי שֶׁהָרַג בִּמְדִינָתוֹ, וְדִין אֵי זֶהוּ שׂוֹנֵא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו כִּי בְּאֵיבָה הֲרָגוֹ. וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ (שם ז, ב) שֶׁכָּל שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּדֶרֶךְ יְרִידָה גּוֹלֶה, וַאֲפִילּוּ עֲלִיָּה שֶׁהִיא צֹרֶךְ יְרִידָה, וְכָל שֶׁבְּדֶרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ בִּירִידָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ עֲלִיָּה, וְדִין רוֹצֵחַ שֶׁרָצוּ בְּנֵי עִיר מִקְלָט לְכַבְּדוֹ, שֶׁחַיָּב לוֹמַר רוֹצֵחַ אֲנִי, וְאִם אָמְרוּ (לוֹ) אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְקַבֵּל, וְדִין מִזְבֵּחַ שֶׁקּוֹלֵט כְּמוֹ עִיר מִקְלָט רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, וְדַוְקָא גַּגּוֹ וּבְמִזְבַּח בֵּית עוֹלָמִים, וְדַוְקָא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא אַחֵר, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם אֶלָּא לְשָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְעִיר מִקְלָטוֹ, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְחֻיְּבֵי גָּלוּת מִן הַדִּין, אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ, וַאֲפִלּוּ הוּא זָר הֲרֵי זֶה נִצָּל, וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לְעוֹלָם, כֵּן רָאִיתִי שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת [הלכות רוצח פ"ה].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן הַמּוּכָן לָהֶם בִּירוּשָׁלַיִם לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְאִם עָבְרוּ עַל זֶה בֵּית דִּין שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם וְלֹא הִגְלוּ הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה וְעָנְשָׁם גָּדוֹל מְאֹד, לְפִי שֶׁהוּא סִבָּה לִשְׁפִיכוּת דָּמִים.