שלא יאכל הנזיר קלפת הענבים

שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר קְלִפַּת הָעֲנָבִים - שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר קְלִפַּת הָעֲנָבִים. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ד) וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. וּפֵרוּשׁ זָג הִיא הַקְּלִפָּה. כָּל עִנְיָנָהּ בַּמִּצְוֹת הַקּוֹדְמוֹת. וְנִתְרַבּוּ הָאַזְהָרוֹת בְּהַרְחָקַת הַיַּיִן וּבְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לְפִי הַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה, כֹּחַ רַב לְהַגְדִּיל הַיֵּצֶר, וְזֶה יָדוּעַ לְחַכְמֵי הַטֶּבַע.

וְכָתַב הָרַב מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ספה"מ ל"ת רו) וְהָרְאָיָה עַל הֱיוֹת אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה, כְּלוֹמַר הַיַּיִן וְהָעֲנָבִים, וְהַצִּמּוּקִים וְהַחַרְצָן וְהַזָּג, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי מִתְחַיֵּב אָדָם מַלְקוּת אַחַת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה (נזיר לד, ב) וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְאָמְרוּ כֵּן בְּמַסֶּכֶת נָזִיר (לח, ב) אָכַל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים, חַרְצַנִּים וְזַגִּין, וְסָחַט אֶשְׁכֹּל שֶׁל עֲנָבִים וְשָׁתָה לוֹקֶה חָמֵשׁ, וּכְשֶׁרָצוּ שָׁם לְקַיֵּם, שֶׁזֶּה הַתַּנָּא דְּתָנֵי מַלְקוּיוֹת, תְּנָא וְשִׁיֵּר, וְשֶׁיִּתְחַיֵּב הַנָּזִיר יוֹתֵר מֵחָמֵשׁ מַלְקוּיוֹת, וְאָמְרוּ וְהָא שִׁיֵּר לָאו דְּלֹא יַחֵל וְלֹא אָמְרוּ וְהָא שִׁיֵּר לָאו דְּחֹמֶץ, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב עַל הַיַּיִן וְעַל הַחֹמֶץ שְׁתַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַחֹמֶץ נֶאֱסַר מֵחֲמַת עִקָּרוֹ שֶׁהוּא יַיִן, וְעִנְיַן הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁעִקַּר אִסּוּרוֹ שֶׁל יַיִן לֹא סָר מִמֶּנּוּ בְּהֶפְסֵדוֹ, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹ (מצוה שסח). וּמִמַּה שֶׁרָאוּי שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁאֵלֶּה אִסּוּרֵי נָזִיר מִצְטָרְפִין כֻּלָּן לְכַזַּיִת וְלוֹקִין עַל כַּזַּיִת, עַד כָּאן.