מצוה שנ״ו · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן

ספר החינוך

שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת הַקֳּדָשִׁים מִקָּרְבָּן לְקָרְבָּן - שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת הַקָּדָשִׁים מִקָּרְבָּן לְקָרְבָּן, כְּגוֹן שֶׁנַּחְזִיר הַשְּׁלָמִים אָשָׁם, אוֹ הָאָשָׁם שֶׁנַּחְזִירֵהוּ חַטָּאת בָּזֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ יֵשׁ בּוֹ לָאו, וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר בְּכָאן בִּבְכוֹר (ויקרא כ"ז:כ"ו בו), לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַבְּכוֹר, לֹא עוֹלָה וְלֹא שְׁלָמִים וְלֹא קָרְבָּן אַחֵר. וּבָאָה הַקַּבָּלָה דְּלָאו דַּוְקָא בִּבְכוֹר הִקְפִּיד הַכָּתוּב, דְּהוּא הַדִּין לְכָל הֶקְדֵּשׁ מִזְבֵּחַ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ בַּסִּפְרָא (כאן ח ג) אֵין לִי אֶלָּא בְּכוֹר, מִנַּיִן לְכָל הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר, בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ, יִרְמֹז בְּכָל בְּהֵמָה קְדוֹשָׁה בֵּין בִּקְדוֹשָׁה לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אוֹ אֲפִלּוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁאֵין מְשַׁנִּין אוֹתָהּ מִקְּדֻשָּׁתָהּ, וְעַל הַכֹּל נֶאֱמַר לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ, אֲבָל יֻנַּח כְּמוֹת שֶׁהוּא.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּמִצְוַת הַתְּמוּרָה (מצוה שנב), כִּי כָּל זֶה לְמוֹרָאַת הַקֹּדֶשׁ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה פ"ד הי"א), שֶׁאִם הִקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַהֵיכָל לֹא יְשַׁנֶּה לְבֶדֶק מִזְבֵּחַ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעוֹד אָמְרוּ (תמורה כה א) גַּם כֵּן שֶׁאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הַהֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ, שֶׁוַּלְדוֹת קָדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּבְכוֹר, שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא מִתְקַדֵּשׁ, דִּבְפֶטֶר רֶחֶם תָּלָה הַכָּתוּב, וּלְפִיכָךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲרִים עַל הַבְּכוֹר קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד לְהַקְדִּישׁוֹ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיי לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ, מִשֶּׁיְּבֻכַּר אִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ, אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ בַּבֶּטֶן, וּלְפִיכָךְ מִי שֶׁאָמַר, אִם תֵּלֵד זָכָר הַמְבַכֶּרֶת הֲרֵי הוּא עוֹלָה יַקְרִיב אוֹתוֹ לְעוֹלָה, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ זִבְחֵי שְׁלָמִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּקְדֻשַּׁת הַשְּׁלָמִים לְמַטָּה הִיא מִן הַבְּכוֹר, שֶׁהַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לְבַד, וְהַשְּׁלָמִים לְכָל אָדָם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּפֶרֶק חֲמִישִׁי מִתְּמוּרָה [שם].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין, מִי שֶׁעָבַר וְהִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לְהֶקְדֵּשׁ אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ לְהֶקְדֵּשׁ אַחֵר. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשִׁנָּה אוֹתָהּ מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישָׁהּ לִשְׁלָמִים וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁתְּהֵא קְדוֹשָׁה לְעוֹלָה אוֹ לְקָרְבָּן אַחֵר, עָבַר עַל לָאו זֶה וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן היא מצוה שנ״ו מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.