מצות שביתה ממלאכה ביום הכפורים

מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים - לִשְׁבֹּת מִכָּל מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי (מצוה רצז) מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת כה, א) הַאי שַׁבָּתוֹן עֲשֵׂה הוּא, כְּלוֹמַר, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כְּאִלּוּ יֹאמַר שִׁבְתוּ בְּיוֹם זֶה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בְּשׁוּם דָּבָר וְנָשִׂים כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְכָל כַּוָּנָתֵנוּ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאֵת אֲדוֹן הַכֹּל בְּיוֹם זֶה, שֶׁהוּא נָכוֹן לִסְלִיחַת הָעֲוֹנוֹת מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּ"אַחֲרֵי מוֹת" בְּמִצְוַת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים (מצוה קפה).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה ז, ב) שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה גְּמוּרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא שֶׁזְּדוֹן מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת בִּסְקִילָה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָרֵת. וּמִכָּל מָקוֹם הִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קטו, א) לְקַנֵּב הַיָּרָק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁנִּמְצָא אוֹתוֹ מוּכָן לָעֶרֶב מִיָּד, מָה שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר בְּשַׁבָּת. וְנָהֲגוּ הָעָם לְהַחְמִיר בַּדָּבָר וְלִנְהֹג בּוֹ אִסּוּר כְּשַׁבָּת לְכָל דָּבָר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעָשָׂה מְלָאכָה בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (מצוה רטו).