מצות קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח

מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח - לְהַקְרִיב קָרְבַּן מוּסָף בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיְיָ שִׁבְעַת יָמִים. וְהוּא כְּקָרְבַּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שְׁנֵי פָּרִים וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַכֹּל עוֹלוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ עַל כֻּלָּן בְּסֵדֶר פִּנְחָס (במדבר כח יט) אִשֶּׁה עֹלָה וּמִשְׁפַּט הָעוֹלָה כְּבָר פֵּרַשְׁתִּיו לְמַעְלָה (מצוה קטו) [וְשָׂעִיר אֶחָד לְחַטָּאת וְהִיא נֶאֱכֶלֶת].

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּן, כִּי הָאָדָם נִפְעַל כְּפִי מַעֲשֵׂהוּ, כִּי מֵהֱיוֹתוֹ בַּעַל חֹמֶר, אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ נִדְבֶּקֶת כִּי אִם עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה מְיֻחֶדֶת לְשֵׁם הַיּוֹם לְמַעַן נִתְפַּעֵל מִתּוֹךְ כָּךְ לָתֵת אֶת לִבֵּנוּ לְגֹדֶל הַיּוֹם וּקְדֻשָּׁתוֹ וְהַנִּסִּים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁגְּמָלָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק רְבִיעִי מִמְּנָחוֹת (מט, א) דִּתְמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם מד, ב) הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים אֵינָם מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה. הַפָּר וְהָאַיִל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָם מְעַכְּבִים אֶת הַלֶּחֶם. כְּלוֹמַר, מִנְחַת הַסֹּלֶת שֶׁזֶּהוּ הַלֶּחֶם וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס לֹא כִּי אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה קָרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס, אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו, שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים, כְּלוֹמַר בְּסֵפֶר בְּמִדְבַּר סִינַי קָרְבוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּלוֹמַר, בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא לֹא קָרְבוּ בַּמִּדְבָּר, מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם? שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן, וְלֶחֶם בְּלֹא כְבָשִׂים אֵין לוֹ מִי שֶׁיַּתִּירֶנּוּ. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם פֶּרֶק תְּשִׁיעִי (פט, א) מְעָרְבִין נִסְכֵּי פָרִים בְּנִסְכֵּי אֵילִים, אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים בְּנִסְכֵּי פָרִים וְאֵילִים. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם (פז, ב) גַּם כֵּן שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ הִין וַחֲצִי הִין וכו' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר שְׁנָתוֹת הָיוּ בַהִין, עַד כָּאן לַפָּר, עַד כָּאן לָאַיִל וְעַד כָּאן לַכֶּבֶשׂ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים שָׁם וּבִמְקוֹמוֹת מִקָּדָשִׁים [הלכות תמידין פ"ד].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְאִם עָבְרוּ הַכֹּהֲנִים עַל זֶה וְלֹא הִקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּן מוּסָף בְּמוֹעֲדוֹ בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה וְחֶטְאָם יִשָּׂאוּ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, כִּי עֲלֵיהֶם מוּטָל חִיּוּב הַקָּרְבָּנוֹת בְּיוֹתֵר. וְאִם אוּלַי הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בַּדָּבָר גַּם עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַפֶּשַׁע, כִּי כָּל עִנְיַן הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ וְכָל שֶׁכֵּן תְּמִידִין וּמוּסָפִין עַל הַצִּבּוּר וְעַל כֻּלָּן הוּא מוּטָל.