שלא יאכל שום זר תרומה

שֶׁלֹּא יֹאכַל שׁוּם זָר תְּרוּמָה - שֶׁלֹּא יֹאכַל שׁוּם זָר תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב י) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, וּבָא הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֻבָּל (פסחים כג א), שֶׁזֶּה הַקֹּדֶשׁ הוּא הַתְּרוּמָה לְבַד וְכָל מָה שֶׁנִּקְרָא תְּרוּמָה, אֲבָל לֹא בָּא לְהַזְהִיר בְּכָאן עַל קָדָשִׁים אֲחֵרִים, וּמָה שֶׁנִּקְרָא תְּרוּמָה גַּם כֵּן אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן הַקַּבָּלָה (שם לו, ב) וּתְרוּמַת יָדֶיךָ (דברים יב יז) אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת. וּמִמַּעֲלוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיֹּאכְלוּהָ מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְעַבְדֵיהֶם אֲשֶׁר קָנוּ לָהֶם, וְיִתְּנוּהוּ לִבְהֶמְתָּם וּלְכָל חַיָּתָם וְלֹא לַאֲחֵרִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין יב, ב) שֶׁעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, דְּקִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא מִכָּל מָקוֹם, וְכֵן אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁמָּרְדָה, הֲרֵי הִיא אוֹכֶלֶת, וְכָל אֵשֶׁת כֹּהֵן אוֹכֶלֶת, אֲפִלּוּ הִיא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְגַם הָאֲרוּסָה לוֹ הָיְתָה רְאוּיָה לֶאֱכֹל אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל, עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא, כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּרֵישׁ פֶּרֶק חֲמִישִׁי דִּכְתֻבּוֹת (צ"ל פ"ה נז ב). עֶבֶד עִבְרִי שֶׁל כֹּהֵן, אֵינוֹ אוֹכֵל, שֶׁהֲרֵי אָסְרָה הַתּוֹרָה שְׂכִיר עוֹלָם וּשְׂכִיר שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב י) תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. אֲבָל עֶבֶד כְּנַעֲנִי אוֹכֵל, דְּקִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא, וְגַם אִם קָנָה הָעֶבֶד עֲבָדִים גַּם הֵם אוֹכְלִים עַל יָדוֹ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (שם יא) כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן, שֶׁיֵּשׁ בַּמַּשְׁמָע, שֶׁהַנֶּפֶשׁ יַעֲשֶׂה קִנְיָן, אֲבָל אִם הָעֶבֶד הַשֵּׁנִי קָנָה שְׁלִישִׁי אֵינוֹ אוֹכֵל, דְּכִי יִקְנֶה הַנֶּפֶשׁ, קִנְיָן אֲמַר רַחֲמָנָא וְלֹא קִנְיַן הַקִּנְיָן. וְכָל כֹּהֶנֶת שֶׁנִּבְעֲלָה לִפְסוּלֵי כְּהֻנָּה אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה לְעוֹלָם (יבמות סה א), וְגַם אַנְדְּרוֹגִינוֹס גַּם כֵּן בֵּין שֶׁנִּבְעַל דֶּרֶךְ זַכְרוּתוֹ אוֹ דֶּרֶךְ נַקְבוּתוֹ, וְאַף מָשׁוּךְ וְהוּא מִי שֶׁנִּמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ לֹא מָל אָסוּר לֶאֱכֹל מִדְּרַבָּנָן עַד שֶׁיִּמּוֹל פַּעַם שְׁנִיָּה (שם עב א), וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, רַבִּים, יִתְבָּאֲרוּ בְּמַסֶּכֶת תְּרוּמוֹת.

וְנוֹהֵג אִסּוּר אֲכִילַת הַתְּרוּמָה לְזָרִים בְּכָל יִשְׂרָאֵל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְתָא, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָהּ, כִּי אָז חִיּוּב הַתְּרוּמָה דְּאוֹרָיְתָא, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר שׁוֹפְטִים (מצוה תקז) בְּמִצְוַת הַפְרָשַׁת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וּבַזְּמַן הַזֶּה נוֹהֵג אִסּוּרָהּ מִדְּרַבָּנָן בְּפֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב שָׁם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל תְּרוּמָה וְהוּא זָר, כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זָר, אוֹ אֲפִלּוּ כֹּהֵן אוֹ כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְחַלְּלוּ מִן הַכְּהֻנָּה בְּאֶחָד מִמִּינֵי הַחִלּוּל הַיְּדוּעִים שֶׁהוֹרוּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק תְּשִׁיעִי (פג, ב), מִדִּכְתִיב (שם ט) וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ, וְאַחֲרָיו וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.