מצוה רע״ד · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא יבעל כהן גדול אלמנה

ספר החינוך

שלא יבעל כהן גדול אלמנה

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא יִבְעֹל כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה - שֶׁלֹּא יִבְעֹל כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה וַאֲפִלּוּ בְּלֹא קִדּוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו, וְאָמְרוּ בְּקִדּוּשִׁין (עח, א) כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם לֹא יִקָּח, וּמִשּׁוּם וְלֹא יְחַלֵּל, כְּלוֹמַר, שֶׁאִם נְשָׂאָהּ וּבְעָלָהּ לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקוּיוֹת, וְאִם בְּעָלָהּ מִבְּלִי שֶׁקִּדְּשָׁהּ לוֹקֶה אַחַת מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רָבָא שָׁם, וּמוֹדֶה רָבָא בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאִם בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ לוֹקֶה, מַאי טַעְמָא? וְלֹא יְחַלֵּל אֲמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי חִלֵּל. קִדְּשָׁהּ וְלֹא בְּעָלָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יִקָּח, דְּהָא אָמְרִינַן הָתָם דְּמָה טַעַם קָאָמַר מָה טַעַם לֹא יִקַּח? מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל. מַשְׁמַע דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא חִלֵּל אֵינוֹ לוֹקֶה.

וְזֶה הַטַּעַם לְמַדְנוּהוּ אַף בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט בַּנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב זֶה דְּלֹא יְחַלֵּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא וּבְאַלְמָנָה, לָמַדְנוּ מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין הַהֶדְיוֹט גַּם כֵּן חַיָּב מַלְקוּת בַּנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לוֹ עַד שֶׁיִּקַּח וְיִבְעֹל, דְּוַדַּאי לֹא הֶחְמִיר הֶדְיוֹט מִגָּדוֹל, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ שָׁם בְּקִדּוּשִׁין בָּעַל לוֹקֶה לֹא בָּעַל אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאָמְרוּ שֶׁדִּין זֶה גַּם כֵּן בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לוֹ עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִבְעֹל. אֲבָל בָּעַל זוֹנָה אוֹ גְּרוּשָׁה וַחֲלָלָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אָסוּר לוֹ וּפְסָלוֹ לַכְּהֻנָּה אֵינוֹ לוֹקֶה, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְבָּאֲרָה הַמְּנִיעָה בּוֹ מִזֶּה בְּפֵרוּשׁ, דְּלֹא יְחַלֵּל בְּפָרָשַׁת כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא כָּתוּב וּבְאַלְמָנָה דַּוְקָא. אֲבָל בְּזוֹנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה אַף הַכֹּהֵן גָּדוֹל גַּם כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן אֶלָּא מַלְקוּת אַחַת כְּשֶׁנָּשָׂא אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ בְּעָלָן, אֲבָל בְּעָלָן בְּלֹא קִדּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אָסוּר לוֹ וּפְסָלוֹ מִן הַכְּהֻנָּה אֵין לוֹ בָּזֶה חִיּוּב מַלְקוּת, אֶלָּא דִּינוֹ בָּזֶה כְּמוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּשָׁוֶה, שֶׁלְּעִנְיַן הָאַלְמָנָה דַּוְקָא הוּא שֶׁנִּתְיַחֵד הַלָּאו בְּכֹהֵן גָּדוֹל לְחַיְּבוֹ בְּלֹא יְחַלֵּל, כְּלוֹמַר בִּבְעִילָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֲבָל לֹא בַּשָּׁלוֹשׁ הָאֲחֵרוֹת, שֶׁלֹּא נִכְפְּלוּ הַשָּׁלֹשׁ הָאֲחֵרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶלָּא לְאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה רעג) לְחַלֵּק, כְּלוֹמַר לְחַיֵּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם אַחֵר בַּדָּבָר, שֶׁבָּאַלְמָנָה יֵשׁ בָּהּ חִלּוּל בִּבְעִילָה, שֶׁהָיְתָה כְּשֵׁרָה לְהֶדְיוֹט וְנִפְסְלָה בַּבְּעִילָה, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְחַיְּבוֹ מַלְקוּת עָלֶיהָ מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל, אֲבָל בַּשָּׁלֹשׁ הָאֲחֵרוֹת אֵין לְחַיְּבוֹ מַלְקוּת בִּבְעִילָה מִבְּלִי קִדּוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי אֵין לָנוּ לוֹמַר בָּהֶן חִלּוּל, שֶׁהֲרֵי מְחֻלָּלוֹת וְעוֹמְדוֹת הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט קֹדֶם בְּעִילָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. בַּקּוֹדֶמֶת לָהּ, וּקְצָת דִּינֶיהָ גַּם כֵּן.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁהָיָה לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל. עָבַר וּבָעַל אַלְמָנָה אֲפִלּוּ בְּלֹא קִדּוּשִׁין לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל, שֶׁהֲרֵי חִלֵּל לְאַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְעַכְשָׁו אֲסוּרָה לוֹ, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהוּא חַיָּב שֶׁלֹּא יְחַלֵּל לֹא לָהּ וְלֹא לְזַרְעוֹ, וְחִלּוּל זַרְעוֹ שַׁיָּךְ לוֹמַר כְּשֶׁבָּא עַל גְּרוּשָׁה חֲלָלָה זוֹנָה שֶׁהֵן מְחֻלָּלוֹת, וּכְשֶׁהוּא בָּא עֲלֵיהֶן, אֵינוֹ מְחַלְּלָן, שֶׁהֲרֵי מְחֻלָּלוֹת וְעוֹמְדוֹת הֵן, אֲבָל זַרְעוֹ הוּא שֶׁמְּחַלֵּל, שֶׁזַּרְעוֹ בִּמְקוֹם חִלּוּל. וְחִלּוּל הָאִשָּׁה שַׁיָּךְ לוֹמַר, בְּבָא עַל הָאַלְמָנָה שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה עֲדַיִן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וּבְבִיאָה זוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל נַעֲשֵׂית זוֹנָה, וַהֲרֵי חִלְּלָהּ מִכַּשְׁרוּתָהּ, וְאֵין סָפֵק כִּי גַּם הַזֶּרַע מְחֻלָּל בָּהּ מִמֵּילָא, אֲבָל הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַחִלּוּל שֶׁבָּהּ לְחִלּוּל הַזֶּרַע שֶׁהִיא מְחַלֶּלֶת בְּהַעֲרָאָה וְהַזֶּרַע בְּגוֹמֵר בִּיאָתוֹ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (קדושין שם).

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא יבעל כהן גדול אלמנה היא מצוה רע״ד מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.