מצות אהבת ישראל

מִצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל - לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אַהֲבַת נֶפֶשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁנַּחְמֹל עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל מָמוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁאָדָם חוֹמֵל עַל עַצְמוֹ וּמָמוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא א) דַּעֲלָךְ סְנִי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (קדושים ד יב) אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּלוֹמַר, שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה תְּלוּיוֹת בְּכָךְ, שֶׁהָאוֹהֵב חֲבֵרוֹ כְּנַפְשׁוֹ לֹא יִגְנֹב מָמוֹנוֹ וְלֹא יִנְאַף אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא יוֹנֵהוּ בְּמָמוֹן וְלֹא בִּדְבָרִים, וְלֹא יַסִּיג גְּבוּלוֹ, וְלֹא יַזִּיק לוֹ בְּשׁוּם צַד, וְכֵן כַּמָּה מִצְוֹת אֲחֵרוֹת תְּלוּיוֹת בָּזֶה. יָדוּעַ [גָּלוּי] הַדָּבָר לְכָל בֶּן דַּעַת.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, כִּי כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא בַּחֲבֵרוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ בּוֹ, וּבָזֶה יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת.

וְדִינֵי מִצְוָה זוֹ, כְּלוּלִים הֵם בְּתוֹךְ הַמִּצְוָה, שֶׁכְּלַל הַכֹּל הוּא שֶׁיִּתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְנַהֵג עִם עַצְמוֹ לִשְׁמֹר מָמוֹנוֹ וּלְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל נֶזֶק. וְאִם יְסַפֵּר עָלָיו דְּבָרִים יְסַפְּרֵם לְשֶׁבַח וְיָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ וְלֹא יִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַמִּתְנַהֵג עִם חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת וּמְבַקֵּשׁ תּוֹעַלְתָּם וְשָׂמֵחַ בְּטוּבָם עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא נִזְהַר בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִזִּיק אוֹתוֹ בְּמָמוֹן אוֹ צִעֲרוֹ בְּשׁוּם דָּבָר לְדַעַת בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה מִלְּבַד הַחִיּוּב שֶׁבּוֹ לְפִי הָעִנְיָן שֶׁהִזִּיקוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ.