שלא לשבע לשקר

שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר - שֶׁלֹּא נִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות כא, א) שֶׁזֶּה הַכָּתוּב יַזְהִיר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי. וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי הִיא מָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שם ה ד) אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. וְהִיא נֶחְלֶקֶת לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים שְׁתַּיִם לְהַבָּא וּשְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹ לֹא נַעֲשָׂה, וְעַל דָּבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ אוֹ לֹא יַעֲשֶׂה. וְאֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם בֵּין לְהַבָּא אוֹ לְשֶׁעָבַר. כֵּיצַד לְשֶׁעָבַר? אָכַלְתִּי אוֹ לֹא אָכַלְתִּי, וְכֵן זָרַקְתִּי אוֹ לֹא זָרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם. וְכֵיצַד לְהַבָּא? אֹכַל אוֹ לֹא אֹכַל, אוֹ אֶזְרֹק אוֹ לֹא אֶזְרֹק. אֲבָל בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מוֹנֵעַ מִן הַתּוֹרָה אֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת בָּהֶן, שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה חָלָה אֶלָּא עַל דְּבַר הָרְשׁוּת שֶׁאִם רָצָה עוֹשֵׂהוּ וְאִם רָצָה לֹא יַעֲשֵׂהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, אֲבָל בְּכָל דְּבַר מִצְוָה, חִיּוּב עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ, לְפִיכָךְ אֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי חָלָה עָלָיו בֵּין לְהַבָּא בֵּין לְשֶׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע לְקַיֵּם מִצְוָה וְלֹא קִיְּמָהּ, וְכֵן אִם נִשְׁבַּע שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה וְהוּא לֹא קִיְּמָהּ, דִּכְמוֹ שֶׁאֵין חִיּוּב חָל בִּדְבַר מִצְוָה לְהַבָּא, כֵּן אֵינוֹ חָל עָלָיו לְשֶׁעָבַר. וְכֵן מִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בִּמְקוֹמוֹ בִּשְׁבוּעוֹת (כז, א).

וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאֵין חִיּוּב הַשְּׁבוּעָה חָל אֶלָּא בְּמָה שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ לַעֲשׂוֹת, פָּטְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן מִשְּׁבוּעַת בִּטּוּי כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָרַע לַאֲחֵרִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁלֹּא לְהָרַע לַחֲבֵרוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שבועות ה, טז) כִּי יֵרָאֶה לוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה מִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַנִּשְׁבָּע לְהָרַע לְעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי אִם לֹא הֵרַע. נִשְׁבַּע לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים בְּדָבָר שֶׁהוּא בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה, חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי הַשָּׁבוּעוֹת וְעִנְיַן הֶתֵּרָן, יִתְבָּאֵר הַכֹּל יָפֶה בַּמַּסֶּכֶת הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת. וּכְבָר כָּתַבְתִּי יוֹתֵר מִזֶּה בְּעִנְיַן מִצְוָה זוֹ וְהֶאֱרַכְתִּי בְּמִצְוַת לֹא תִשָּׂא בְּסֵדֶר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (מצוה ל).

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ אִם הָיָה מֵזִיד, לוֹקֶה, וְדַוְקָא בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ בְּכָל הַמִּצְוֹת, וְאִם הוּא שׁוֹגֵג, חַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְכֵן אָמְרוּ שָׁם בִּשְׁבוּעוֹת (שם ב) זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַלְקוּת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ "זוֹ הִיא", אֵין שָׁם חִדּוּשׁ אַחֵר אֶלָּא מִצַּד שֶׁהַקָּרְבָּן הוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד.