מצוה רכ״ד · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא לגנב שום ממון

ספר החינוך

שלא לגנב שום ממון

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לִגְנֹב שׁוּם מָמוֹן - שֶׁלֹּא לִגְנֹב שׁוּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) לֹא תִּגְנֹבוּ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פו א), שֶׁזֶּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן. וְעִנְיַן הַגְּנֵבָה הוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים (מצוה נד).

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, כִּי הִיא מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ סא, ב) שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה לִגְנֹב אֲפִלּוּ עַל מְנָת לְהַחְזִיר אוֹ עַל מְנָת לְמֵקַט, כְּלוֹמַר לְהַכְעִיס בַּעַל הַגְּנֵבָה וּלְהַבְהִילוֹ לְשָׁעָה וּלְהַחְזִיר לוֹ הַדָּבָר אַחַר כָּךְ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרָא (קדושים ב א ב) לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּגְנֵבָה (שמות כב ג) שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִּגְנֹבוּ. לֹא תִּגְנֹבוּ אֲפִילּוּ עַל מְנָת לְמֵקַט, לֹא תִּגְנֹבוּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

וְדִין הַגּוֹנֵב סֶלַע מִכִּיס חֲבֵרוֹ אוֹ מִבֵּיתוֹ וְהֶחְזִיר הַדָּבָר הַגָּנוּב לִמְקוֹמוֹ לְדַעַת בְּעָלָיו אוֹ שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ מַה דִּינוֹ, וּבְאֵי זֶה צַד מִנְיָן פּוֹטְרוֹ, וְהַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה בֵּין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כְּגוֹן בְּהֵמוֹת לְמָה שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּכְמוֹ שֶׁבָּא בְּבָבָא קַמָּא פֶּרֶק עֲשִׂירִי (קיח, א). וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם ב) שֶׁאָסוּר לִקְנוֹת מִיַּד גַּנָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא גָּנוּב, אָסוּר לִקַּח אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִים צֶמֶר, חָלָב וּגְדָיִים, וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מִשּׁוֹמְרֵי עֵצִים אוֹ פֵּרוֹת אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת יְדוּעִים, וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הָעֲבָדִים וּמִן הַקְּטַנִּים אֶלָּא דְּבָרִים יְדוּעִים, וְדֶרֶךְ כְּלָל אָמְרוּ, וְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ הַטְמֵן, אָסוּר לִקַּח מֵהֶם.

וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם קטו, א) כִּי לְגַנָּב מְפֻרְסָם לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וּמַחְזִיר הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הַכְּלִי בְּלֹא דָּמִים, וְהוּא יַעֲשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם יֵשׁ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וּמַחְזִיר בַּעַל הַגְּנֵבָה מְעוֹתָיו לַלֹּקֵחַ וְנוֹטֵל כִּלְיוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הוּא דִּין עִם הַגַּנָּב. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (גניבה א א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כָּל הַגּוֹנֵב מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה, עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִּגְנֹבוּ, וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן גּוֹי וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן, עַד כָּאן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּקַמָּא פֶּרֶק עֲשִׂירִי וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים [ח"מ סי' שמח].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל לָאו זֶה וְגָנַב חַיָּב לְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב (שמות כא לז, כב ג). אִם גָּנַב דִּינָר אוֹ כְּסוּת אוֹ חֲמוֹר אוֹ גָּמָל מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם בִּדְמֵיהֶם, וְנִמְצָא מַפְסִיד כַּשִּׁעוּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְחַסֵּר חֲבֵרוֹ. וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל נוֹהֲגִין בְּכָל דָּבָר חוּץ מִשּׁוֹר וָשֶׂה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן צְדָדִין שֶׁמְּשַׁלְּמִין עֲלֵיהֶן אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כְּגוֹן שֶׁטָּבַח וּמָכַר, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּכָּתוּב מְבֹאָר. וּכְשֶׁמְּשַׁלֵּם כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּשׁוֹר וָשֶׂה דַּוְקָא שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים וְשִׁלֵּם עַל פִּיהֶם בְּבֵית דִּין אֲבָל מוֹדֶה מֵעַצְמוֹ (שם עה, א) פָּטוּר עִם תַּשְׁלוּם הַקֶּרֶן לְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ח) אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סד ב) פְּרָט לְמַרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ. וְהוּא הַדִּין לְכָל קְנָסוֹת, שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהֶן פָּטוּר. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה מט) שֶׁאֵין דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת אֶלָּא בָּאָרֶץ.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא לגנב שום ממון היא מצוה רכ״ד מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.