שלא לאכל נותר

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל נוֹתָר - שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל נוֹתָר, וְהוּא מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִבְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים מִקָּרְבָּן שֶׁקָּרַב כְּמִצְוָתוֹ אַחַר זְמַן הָרָאוּי לְאָכְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּלּוּאִים (שמות כט לג) לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵם. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל זֶה (מעילה יז, ב) כָּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ, וְזֶה יִרְמֹז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ כִּי קֹדֶשׁ הֵם, זֶה הַנִּסְתָּר שֶׁהוּא הֵם, הוּא כּוֹלֵל כָּל מָה שֶׁנִּפְסַל מִן הַקֳּדָשִׁים. וְאֵין לָנוּ לִלְמֹד בְּכָךְ שֶׁנַּחְשֹׁב הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר לְלָאו אֶחָד, כִּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת הֵן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּאִסּוּר הַפִּגּוּל בְּסֵדֶר צַו (מצוה קמד). וּמָצִינוּ שֶׁבָּאוּ בָּהֶם שְׁנֵי כְּתוּבִים לְגַבֵּי הָעֹנֶשׁ, דִּכְתִיב בְּפִגּוּל בְּסֵדֶר צַו (ויקרא ז יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וְגוֹ', וּכְתִיב בָּתְרֵהּ וְהַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, וּנְשִׂיאוּת עָוֹן זֶה הוּא כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד בִּגְזֵרָה שָׁוָה מִנּוֹתָר, וּכְתִיב הָכָא גַּבֵּי נוֹתָר (שם יט ו ח) וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְיָ חִלֵּל וְנִכְרְתָה וְגוֹ'. וְעַל כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאַזְהָרַת שְׁנֵיהֶם מִמִּקְרָא אֶחָד, לֹא נִמָּנַע מִפְּנֵי כֵן לְחָשְׁבָם שְׁנֵי לָאוִין. וְכֵן אָמְרוּ בִּמְעִילָה (יז, ב) הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת וכו' כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין בָּהֶן וְיֵשׁ שֶׁמִּצְטָרְפִין בָּהֶן.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּאִסּוּר פִּגּוּל מָה שֶׁיָּדַעְתִּי.

מִדִּינֵי הַנּוֹתָר. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים לה, א) אָכַל מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַמָּרָק אוֹ מִן הַתְּבָלִין אוֹ מִן הָאֲלָל אוֹ מִן הַמֻּרְאָה אוֹ מִן הַגִּידִים וּמִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם, מִבֵּיצֵי הָעוֹף, מִן הַנּוֹצָה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת. וְכֵן בַּדָּם (שם מה, ב) אֵין חַיָּב בּוֹ מִשּׁוּם נוֹתָר, וְכֵן בַּלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וְהָעֵצִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפִגּוּל. אֲבָל מִן הַשָּׁלִיל אוֹ מִן הַשִּׁלְיָא חַיָּב כָּרֵת. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ (שם א) כִּי קָדְשֵׁי הַגּוֹיִם, כְּלוֹמַר נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּפִגּוּל. וְיֶתֶר פְּרָטֵי אִסּוּר הַנּוֹתָר וְגַם הַפִּגּוּל, יִתְבָּאֲרוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת מִסֵּדֶר קָדָשִׁים [הלכות פסולי המוקדשין פרק א].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלָיו וְאָכַל כַּזַּיִת נוֹתָר בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת, בְּשׁוֹגֵג חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת קְבוּעָה, וְכֵן הַדִּין אִם אָכַל כַּזַּיִת מִנּוֹתָר וּפִגּוּל בְּיַחַד, דִּלְעִנְיַן אֲכִילָה מִצְטָרְפִים הֵן (עי, מעילה יז ב).