מצות מילה

מִצְוַת מִילָה - לֶךְ לְךָ יֵשׁ בָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא מִצְוַת מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וְנִכְפְּלָה בְּסֵדֶר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, דִּכְתִיב (ויקרא יב ג), וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וְהַרְבֵּה מִצְוֹת נִכְפְּלוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה, וְכֻלָּן לְצֹרֶךְ כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּם חֲכָמֵינוּ ז"ל (שבת קלב, א קלה, א). וְעִנְיַן מִצְוָה זוֹ, הוּא שֶׁחוֹתְכִין הָעָרְלָה הַמְחַפָּה רֹאשׁ הַגְּוִיָּה וּפוֹרְעִין קְרוּם רַךְ שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה, כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלֶּה רֹאשׁ הָעֲטָרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ אֵבָר, כַּיָּדוּעַ לַמְּבִינִים שֶׁתַּשְׁלוּם צוּרַת הָאָדָם בְּהָסִיר מִמֶּנּוּ אוֹתָהּ עָרְלָה, שֶׁהִיא תּוֹסֶפֶת בּוֹ.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִקְבֹּעַ בָּעָם אֲשֶׁר הִבְדִּיל לִהְיוֹת נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, אוֹת קָבוּעַ בְּגוּפָם, לְהַבְדִּילָם מִשְּׁאָר הָעַמִּים בְּצוּרַת גּוּפָם, כְּמוֹ שֶׁהֵם מֻבְדָּלִים מֵהֶם בְּצוּרַת נַפְשׁוֹתָם, אֲשֶׁר מוֹצָאָם וּמוֹבָאָם אֵינֶנּוּ שָׁוֶה. וְנִקְבַּע הַהֶבְדֵּל בְּגֻלַּת הַזָּהָב, לְפִי שֶׁהוּא סִבָּה לְקִיּוּם הַמִּין, מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁלוּם צוּרַת הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְהָעָם הַנִּבְחָר חָפַץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁלִים תְּכוּנָתוֹ, וְרָצָה לִהְיוֹת הַהַשְׁלָמָה עַל יְדֵי הָאָדָם וְלֹא בְּרָאוֹ שָׁלֵם מִבֶּטֶן, לְרַמֵּז אֵלָיו כִּי כַּאֲשֶׁר תַּשְׁלוּם צוּרַת גּוּפוֹ עַל יָדוֹ, כֵּן בְּיָדוֹ לְהַשְׁלִים צוּרַת נַפְשׁוֹ בְּהֶכְשֵׁר פְּעֻלּוֹתָיו.

דִּינֵי הַמִּצְוָה עַל מִי מֻטֶּלֶת מִילַת הַקְּטַנִּים, וְכֵן מִילַת הָעֲבָדִים, יְלִיד בַּיִת (עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁיְּלָדַתּוּ הַשִּׁפְחָה בְּבֵית יִשְׂרָאֵל) וּמִקְנַת כֶּסֶף (פי' עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁקְּנָאוֹ מִשֶּׁנּוֹלַד), וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבְאֵיזֶה עִנְיָן דּוֹחִין בִּשְׁבִילָהּ שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְאֵיזֶה קָטָן מַשְׁהִין מִילָתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנָה יָמִים, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק י"ט מִשַּׁבָּת (דף קלז, ב) וּבְפֶרֶק ד' מִיְּבָמוֹת (דף עא, א). וְשָׁם בְּשַׁבָּת נִתְבָּאֵר כִּי הַמָּל מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. וַאֲבִי הַבֵּן אוֹ בֵּית דִּין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָב מְבָרְכִין בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהָעוֹמְדִים שָׁם עוֹנִין, כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה לַבְּרִית, כֵּן יְזַכֵּהוּ הָאֵל לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. (י"ד מסי' ר"ס עַד רס"ו).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִילַת בְּנֵיהֶן, (קדושין כט, א) אֶלָּא הָאָב, אוֹ בֵּית דִּין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָב. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְלֹא מָל עַצְמוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ לִכְלַל עֳנָשִׁין, שֶׁהוּא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד [בְּכָל יוֹם שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִשֶּׁיִּגְדַּל, וְלֹא יָמוּל עַצְמוֹ מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם מֵת וְהוּא עָרֵל, בְּמֵזִיד] חַיָּב כָּרֵת. אֲבָל אֵין לָאָב חִיּוּב כָּרֵת בְּמִילַת בְּנוֹ (שבת קלג, א), אֶלָּא שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאֵין בְּכָל הַתּוֹרָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עַל בִּטּוּלָהּ כָּרֵת. (כְּרִיתוּת ב, א), כִּי אִם זוֹ וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח.