מצות ענין טמאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהוּא טָמֵא וּמְטַמֵּא - לִהְיוֹת שִׁכְבַת זֶרַע טָמֵא וּמְטַמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה לֹא יִקְרֶה רַק מִצַּד מַחְשְׁבוֹת הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת, הוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה כִּי הַגּוּף נִקְרָא טָמֵא בָּהֶן, כִּי עִקַּר הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם אֵינוֹ רַק לְהָבִין בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וְלַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּקְרֶה בּוֹ אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בּוֹ הַטָּיָתוֹ אֶל הַתַּאֲוָה הַחָמְרִית רָאוּי לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בְּטֻמְאָתוֹ כְּדֵי שֶׁתִּתְנַקֶּה מַחְשַׁבְתּוֹ יָפֶה וְאַחַר כָּךְ יִטְהַר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה מג ב) שֶׁשִּׁעוּרוֹ לַנּוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וּלְרוֹאֶה הַקֶּרִי בְּכָל שֶׁהוּא, וְאֶחָד רוֹאֶה קֶרִי בְּאֹנֶס אוֹ בְּרָצוֹן טָמֵא, וְזֶרַע שֶׁל קָטָן אֵינוֹ מְטַמֵּא, וְזֶרַע אָדוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לָבָן, וְכָל זֶרַע שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ בּוֹ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, אֵינוֹ טָמֵא, וְהַמְּהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה שִׁכְבַת זֶרַע, טָמֵא. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת זָבִים [ה' מחוסרי כפרה פ"א]

וְנוֹהֶגֶת טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אֲבָל עַכְשָׁו בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מִקְדָּשׁ וְלֹא קָדָשִׁים, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה. וְאַף עַל פִּי כֵן עֶזְרָא תִּקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים וּטְהוֹרִים יוֹתֵר בְּמַחְשַׁבְתָּן וְלֹא יִהְיוּ בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין עִם נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַנּוֹ לֹא הָיָה אָדָם מִתְפַּלֵּל וְשׁוֹנֶה בַּתּוֹרָה עַד אַחַר טְבִילָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה פָּסְקוּ בַּגְּמָרָא (ברכות כב א) דְּבִטְּלוּהָ חֲכָמִים לִטְבִילוּתָא. וְאֵין אָדָם נִמְנָע מֵעַתָּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁנוֹת גַּם לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בִּשְׁבִיל קֶרִי, וַאֲפִלּוּ לִנְטִילוּתָא, דְּהַיְנוּ הֲדָחַת הַגּוּף בְּתִשְׁעָה קַבִּין מַיִם, גַּם כֵּן בִּטְּלוּ, וְעַכְשָׁו לֹא יִטְבְּלוּ וְלֹא יָדִיחוּ כְּלָל. וְאָמְנָם בַּעַל נֶפֶשׁ הַמִּטַּהֵר לְקִרְיוֹ גַּם הַיּוֹם מִדָּה טוֹבָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא לוֹ וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְיוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הַטָּהֳרָה וְרֹב טוּבָהּ, יַחֲזִיק בָּהּ.