מצות קרבן מצרע כשיתרפא מצרעתו

מִצְוַת קָרְבַּן מְצֹרָע כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ - שֶׁיַּקְרִיב כָּל מְצֹרָע קָרְבָּן כְּשֶׁיֵּרָפֵא מֵחָלְיוֹ, וְהוּא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת אַחַת לְעוֹלָה וְאַחַת לְחַטָּאת וְאַחַת לְאָשָׁם וְעוֹד לֹג שֶׁמֶן. וְאִם הוּא עָנִי, כֶּבֶשׂ אֶחָד לְאָשָׁם וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת וְלֹג שֶׁמֶן וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, הָאֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת, וְכָתַב בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחַר זֶה (שם כא) וְאִם דַּל הוּא וְגוֹ'. וְזֶה הַמְּצֹרָע נִקְרָא מְחֻסַּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיַּקְרִיב זֶה הַקָּרְבָּן. וְאַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה הֵן (כריתות ח ב) זֶה שֶׁאָמַרְנוּ וְזָב, וְזָבָה, וְיוֹלֶדֶת. וְהָעִנְיָן שֶׁנִּקְרְאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה הוּא לוֹמַר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲדַיִן הוּא חָסֵר כַּפָּרָה זוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיַּקְרִיבֶנָּה בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ לָמָּה אָנוּ מוֹנִין קָרְבַּן כָּל אֶחָד מֵאַרְבַּע אֵלֶּה מִצְוָה אַחַת וְלֹא נִכְלְלוּ כֻּלָּן בְּמִצְוָה אַחַת, שֶׁנֹּאמַר שֶׁיַּקְרִיבוּ אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ מְכֻפָּרִין, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּטָהֳרַת מֵי מִקְוֶה שֶׁיִּטְבֹּל כָּל טָמֵא וְאַחַר כָּךְ יִטְהַר, וְאֵין אָנוּ מְחַלְּקִים בְּעִנְיְנֵי הַטֻּמְאוֹת לַחְשֹׁב טַהֲרַת כָּל אַחַת מִצְוָה, כִּי הָעִנְיָן הוּא מִפְּנֵי שֶׁקָּרְבְּנוֹת אַרְבָּעָה אֵלֶּה אֵינָם שָׁוִים, וְנִמְצָא שֶׁהַדָּבָר שֶׁיַּשְׁלִים כַּפָּרָתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם לֹא יַשְׁלִים כַּפָּרַת הָאַחֵר, וְלָכֵן יִמָּנוּ כָּל אֶחָד מִצְוָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמֵי מִקְוֶה שֶׁהַטָּהֳרָה שָׁוֶה בְּכֻלָּם, כֵּן תֵּרֵץ הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בספר המצות עשה עז).

מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן הַקָּרְבָּן, כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה צה) עַל צַד הַפְּשָׁט, כִּי בּוֹ דִּמְיוֹן לְהַשְׁפִּיל יֵצֶר הַגּוּף הַחוֹטֵא וּלְהַגְדִּיל מַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ, וְלָכֵן הַמְּצֹרָע חַיָּב בּוֹ, כִּי הַצָּרַעַת לֹא יִהְיֶה בָּאָדָם רַק מִצַּד הִמָּשְׁכוֹ אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּף אוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, וְרָאוּי לְהִתְיַסֵּר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לה ב) שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִים אֲחֵרִים קָרְבָּנָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן, חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִים דַּעַת בְּעָלִים, וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ (שם) שֶׁאָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בַּזְּבָחִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא, וְעִקָּר בִּזְבָחִים בְּפֶרֶק שֵׁנִי, וַעֲרָכִין פֶּרֶק שֵׁנִי, וּבְסוֹף נְגָעִים וְקִנִּין [ה' מחוסרי כפרה פ"ד].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ בִּזְמַנּוֹ, בִּטֵּל עֲשֵׂה.