שלא לאכל מן השרצים המתהוים מן העפוש

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הַשְּׁרָצִים הַמִּתְהַוִּים מִן הָעִפּוּשׁ - שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הַשְּׁרָצִים הַמִּתְהַוִּים מִן הָעִפּוּשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִין יָדוּעַ וְלֹא יִתְהַוֶּה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא מד) וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (פר' שמיני יב ד) הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ פָּרֶה וְרָבֶה. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי בְּשֶׁרֶץ הַנּוֹלָד מִזָּכָר וּנְקֵבָה נֶאֱמַר שׁוֹרֵץ וַאֲשֶׁר הוּא נַעֲשֶׂה מִן הָעִפּוּשׁ נֶאֱמַר עָלָיו רוֹמֵשׂ. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סהמ"צ שורש ט דה והפירוש) הִקְשָׁה עָלָיו מִן הַמִּקְרָאוֹת דִּכְתִיב וְכָתַב כִּי בְּכֻלָּן נֶאֱמַר רוֹמֵשׂ וְשׁוֹרֵץ.

הַשֹּׁרֶשׁ יָדוּעַ.

דִּינֶיהָ קְצָרִים. שֶׁכָּל פְּרָטֶיהָ יִכָּנְסוּ בִּכְלָל אֶחָד, שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָנוּ כָּל שִׁרְצֵי הָעִפּוּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הָרוֹמְשִׂים בָּאָרֶץ, חוּץ מִשִּׁרְצֵי עִפּוּשֵׁי הַפֵּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ, וְשִׁרְצֵי עִפּוּשֵׁי הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קסג).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל בְּרִיָּה מִכָּל הָעִפּוּשִׁים שֶׁבָּאַשְׁפּוֹת וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת, אֲפִלּוּ קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, מִכֵּיוָן שֶׁאֲכָלָהּ וְהִיא שְׁלֵמָה, לוֹקֶה עָלֶיהָ, וְאִם אֵינָהּ שְׁלֵמָה, שִׁעוּרָהּ בְּכַזַּיִת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.