מצוה קמ״ו · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות שרפת בשר קדש שנטמא

ספר החינוך

מצות שרפת בשר קדש שנטמא

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת שְׂרֵפַת בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׂרֹף קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּנוֹתָר (מצוה קמג).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שקלים ח ו) שֶׁאִם נִטְמָא בִּפְנִים שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּפְנִים, נִטְמָא בַּחוּץ שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בַּחוּץ. וּבֵין שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בִּוְלַד הַטֻּמְאָה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ. וְנוֹתָר שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ הַבְּעָלִים בְּבָתֵּיהֶם, וְכָל עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶן מֹחַ אֵינָן טְעוּנִין שְׂרֵפָה, חוּץ מֵעֲצָמוֹת הַפֶּסַח. וְהָעִנְיָן הַזֶּה יְחַזֵּק קְצָת טַעֲנוֹתֵינוּ בְּהֶפְסֵד הַבָּשָׂר שֶׁאָמַרְנוּ, וְעַל כֵּן הָעֲצָמוֹת שֶׁאֵינָם בָּאִים לִידֵי הֶפְסֵד, אֵינָן טְעוּנִין שְׂרֵפָה חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח לְפִי שֶׁהֵם בְּאַזְהָרַת (שמות יב מו) וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, תִּשָּׁאֵר בָּהֶם בָּרֹב מְעַט בָּשָׂר עָלָיו מִפְּנֵי אֵימַת הַשְּׁבִירָה, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ כְּלָל בְּכֻלָּן שֶׁיִּהְיוּ טְעוּנִין שְׂרֵפָה. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין. בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא אוֹ נוֹתָר אוֹ קָרְבָּן שֶׁנִּפְסַל, וְכֵן הַמִּנְחָה שֶׁנִּטְמֵאת אוֹ נִפְסְלָה אוֹ נוֹתְרָה, וְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנּוֹדַע לוֹ לִבְעָלָיו שֶׁלֹּא חָטָא (אַחַר) [קֹדֶם] שֶׁנִּזְרַק דָּמָן, וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק, וּשְׂעַר נָזִיר טָהוֹר, וְהָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. [כ"מ ברוב כתה"י] הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ. וְאַגַּב גְּרָרָא נִכְתֹּב הַנִּקְבָּרִין, וְאֵלּוּ הֵן קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְקָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ יִקָּבֵר הַנֵּפֶל, הִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר טָמֵא, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים וְסוֹף תְּמוּרָה. (שם לב לד)

וְנוֹהֶגֶת שְׂרֵפַת הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בִּזְמַן הַבַּיִת בַּכֹּהֲנִים וּבְיִשְׂרְאֵלִים. כֵּיצַד? קָדָשִׁים שֶׁטְּעוּנִין שְׂרֵפָה בַּמִּקְדָּשׁ שְׂרֵפָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַכֹּהֲנִים. וְהַנִּשְׂרָפִין בְּכָל הָעִיר, כְּגוֹן קָדָשִׁים קַלִּים הַבְּעָלִים שׂוֹרְפִין אֶת חֶלְקָם אִם נִטְמָא אוֹ נוֹתַר בְּבָתֵּיהֶם. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא שָׂרַף בָּשָׂר טָמֵא אוֹ נוֹתָר שֶׁהוּא בְּיָדוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות שרפת בשר קדש שנטמא היא מצוה קמ״ו מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.