שלא להותיר מבשר קרבן התודה

שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַתּוֹדָה - שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר שׁוּם דָּבָר מִקָּרְבַּן הַתּוֹדָה עַד הַבֹּקֶר. כְּלוֹמַר לְמָחֳרַת יוֹם זְבִיחָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז טו) בְּקָרְבַּן תּוֹדָה לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. וּמִמֶּנּוּ לָמַדְנוּ לִשְׁאָר קָדָשִׁים גַּם כֵּן שֶׁכָּל מָה שֶׁיִּשָּׁאֵר מֵהֶם אַחַר זְמַן אֲכִילָתוֹ, שֶׁהוּא נוֹתָר וְחַיָּב לְשָׂרְפוֹ לְפִי שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁיִּשְׂרְפֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, (מצוה קמג) בְּסֵדֶר זֶה, וְשָׁם כָּתַבְנוּ רֶמֶז מִשָּׁרָשָׁיו וּקְצָת דִּינָיו כְּמִנְהָגֵנוּ.