מצוה קל״ח · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות מעשה החטאת

ספר החינוך

מצות מעשה החטאת

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת מַעֲשֵׂה הַחַטָּאת - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים קָרְבַּן הַחַטָּאת עַל הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר בַּכָּתוּב אֵיזֶה חַטָּאת שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ עוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יח) זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת.

כְּבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה צה) כִּי בִּפְרָטֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּלוֹמַר בְּסֵדֶר שְׁחִיטָתָן בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְעִנְיַן הַקְרָבָתָן וְהַזָּאָתָן וּמְקוֹם וּזְמַן אֲכִילָתָן אוֹ שְׂרֵפָתָן בִּקְצָת מֵהֶן, אֵין לָנוּ לְיַגֵּעַ מַחְשְׁבוֹתֵינוּ אַחַר שָׁרְשֵׁי עִנְיָנִים אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר, וְאֵין לָנוּ בַּשֵּׂכֶל הַקָּנוּי בָּזֶה קִנְיָן. אֶחָד מֵעִיר חָכָם מְקֻבָּל יִהְיֶה שֶׁיִּזְכֶּה לָדַעַת קְצָת רָאשֵׁי דְּבָרִים מִן הָעִנְיָן, וְדַי לָנוּ אַחֲרֵי כָּתְבֵנוּ מָה שֶׁעָלָה בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ מִן הַטַּעַם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּקָרְבְּנוֹת דֶּרֶךְ כְּלָל. וּבְזֶה אֲנִי פּוֹטֵר עַצְמִי בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת וְכָל כַּיּוֹצֵא בוֹ מִכְּתֹב בָּהֶן שֹׁרֶשׁ כְּמִנְהָגִי בַּשְּׁאָר, כִּי בִּכְלַל פְּרָטֵי הַקָּרְבָּן הֵם, שֶׁהַכְּלָל הוּא הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, וְהַפְּרָטִים הֵם תּוֹרַת הַקְרָבָתוֹ כֵּיצַד.

וְהִנֵּה הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ"צ שורש יב) לֹא יַחְשֹׁב תּוֹרַת הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם וְהָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים מֵחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת מִיְּסוֹד זֶה שֶׁאָמַרְתִּי, לְפִי שֶׁעִקַּר הַצִּוּוּי יָבוֹא עַל חִיּוּב הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, וְסֵדֶר עֲשִׂיָּתוֹ אַחַר כֵּן אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁיֵּחָשֵׁב מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כִּי עַל כָּל פָּנִים יִצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַעֲשֵׂה כָּל אֶחָד מֵהֶם אַחַר שֶׁחִיְּבָנוּ בָּהֶם, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כָּל מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת מִצְוָה אַחַת וְנִצְטַוּוּ כָּל זֶרַע אַהֲרֹן בַּעֲבוֹדָתָם, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ז) וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, וּפֵרוּשׁוֹ תַּעַבְדוּ בְּכָל עֲבוֹדַת הַכְּהֻנָּה כִּי הִיא עֲבוֹדָה וּמַתָּנָה לִי וּמַתָּנָה לָכֶם, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בָּהּ שָׂכָר כַּאֲשֶׁר תִּקְחוּ מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ יִתְבָּרַךְ, עַד כָּאן. וְעִם כָּל זֶה מִדֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר (תָּפַשְׂנוּ) [נִתְפַּשֵּׁט] בַּמִּצְוֹת לֹא נִטֶּה וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה, נִתְלֶה הַקֹּשִׁי בָּנוּ וְלֹא בּוֹ, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת סִבָּתֵנוּ בְּעֵסֶק זֶה, וּמִיָּדוֹ זָכִינוּ לוֹ, יָנוּחַ הַצַּדִּיק עַל מִשְׁכָּבוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"א ה"ט) שֶׁהַחַטָּאוֹת בָּאִין מֵחֲמִשָּׁה מִינִים, מִכְּבָשִׂים וְעִזִּים וּבָקָר, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, וּקְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם נְפָרֵשׁ עִנְיָנָם בַּשְּׁלָמִים (לקמן מצוה קמא) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וּבָאִין גַּם כֵּן בֵּין מִן זָכָר אוֹ נְקֵבָה, וּמִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קכד) קְצָת דִּינִין בְּחַטַּאת הָעוֹף. וְיֵשׁ מִן הַחַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִין עַל הַצִּבּוּר כֻּלָּן, וְיֵשׁ שֶׁהֵן בָּאִין עַל הַיָּחִיד, וּמֵהֶן מִן הַצִּבּוּר וּמִן הַיָּחִיד שֶׁהָיוּ נִשְׂרָפוֹת כֻּלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וּמֵהֶן שֶׁהָיוּ נֶאֱכָלוֹת כֻּלָּן חוּץ מִן הָאֵמוּרִין שֶׁבָּהֶן שֶׁהָיוּ נִשְׂרָפִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁאֵין עוֹשִׂין בַּפְּנִימִי כָּל הַשָּׁנָה אֶלָּא הַקְּטֹרֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קד).

וְאֵלּוּ הֵן הָאֵמוּרִין שֶׁל שׁוֹר אוֹ שֶׁל עֵז הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב וּבִכְלָלוֹ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה, וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת בַּחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶן עִם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד הַנִּקְרָא פוליגא"ר בְּלַעַז, וְנוֹטֵל מִן הַכָּבֵד מְעַט מִן הַיּוֹתֶרֶת. (ספרא ויקרא יד ח) וְהָאֵמוּרִין שֶׁל מִין כֶּבֶשׂ, הֵם אֵלּוּ בְּעַצְמָן וּמוּסָף עֲלֵיהֶן מִין הַכֶּבֶשׂ שֶׁנּוֹטְלִין עוֹד מִמֶּנּוּ הָאַלְיָה תְּמִימָה עִם חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה עַד מְקוֹם הַכְּלָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ג ט) לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה, כְּלוֹמַר מִלְּעֻמַּת מְקוֹם הַכְּלָיוֹת, וְכִנּוּ הַמָּקוֹם הַהוּא כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא א) שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת. וְכֵן מָה שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת בִּשְׁחִיטָה וּזְרִיקָה, וְיֶתֶר כָּל עִנְיָנָיו, וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה הַחַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת גַּם כֵּן, וְאִם יַעֲשֶׂה בָּהֶם שׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל הֶפְסֵד מָה דִּינָם, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ כֻּלָּם בִּזְבָחִים.

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר וְלֹא עָשָׂה הַחַטָּאת כַּמִּשְׁפָּט, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות מעשה החטאת היא מצוה קל״ח מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.