שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח

שֶׁלֹּא יִמָּצֵא חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ בְּפֶסַח - שֶׁלֹּא יִמָּצֵא חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם. וּבֵאֲרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ה, ב) לָאו דַּוְקָא בֵּיתוֹ, אֶלָּא כָּל שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ. וְלָאו דַּוְקָא שְׂאוֹר שֶׁהוּא מְחַמֵּץ, דְּהוּא הַדִּין לְחָמֵץ. דִּשְׂאוֹר וְחָמֵץ חַד הוּא לְעִנְיַן אִסּוּרוֹ. (ביצה ז, ב)

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר לְעוֹלָם הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֵׂה הַפֶּסַח. וְנִזְכֹּר מָה שֶׁאֵרַע לָנוּ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁמִּתּוֹךְ חֶפְזוֹן הַיְּצִיאָה אָפִינוּ הָעִסָּה מַצָּה, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיַּחְמִיץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק וְגוֹ'.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן אִם הִפְקִיד חֲמֵצוֹ בְּיַד אֲחֵרִים מָה דִּינוֹ אוֹ אֲחֵרִים בְּיָדוֹ, וְכֵן חָמֵץ הֶקְדֵּשׁ בְּיָדוֹ, אוֹ שֶׁל גּוֹי בְּאַחְרָיוּת וְשֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וְדִין עַכּוּ"ם אַלָּם שֶׁהִפְקִיד לוֹ חָמֵץ, וְדִין תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ אִם עוֹבְרִים עָלָיו. וְהַפַּת שֶׁעִפְּשָׁה מָה דִּינָהּ, (שם מה, ב) וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶסַח רִאשׁוֹן (אורח חיים ת"מ תמ"א תמ"ב).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנִמְצָא חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּמֵזִיד, עָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, וְלוֹקֶה כָּל זְמַן שֶׁעָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁחִמֵּץ עִסָּה וְהִנִּיחָהּ בְּבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁלָּקַח חָמֵץ וְהִצְנִיעוֹ בְּבֵיתוֹ. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁאַר בַּבַּיִת מִקֹּדֶם הַפֶּסַח, אֵין לוֹקֶה עָלָיו, שֶׁהֲלָכָה הִיא (רמב"ם חו"מ א, ג), לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.