מצוה ק״ו · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות קדוש ידים ורגלים בשעת עבודה

ספר החינוך

מצות קדוש ידים ורגלים בשעת עבודה

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה - לִרְחֹץ (סהמ"צ להרמב"ם עשה כד) הַיָּדַיִם וְרַגְלַיִם בְּכָל עֵת הִכָּנֵס לַהֵיכָל (עי' תוס' יומא ה ב בד"ה להביא) וְהַבָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה, וְזֹאת הִיא מִצְוַת קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ' אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְגוֹ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַיְּסוֹד הַקָּבוּעַ שֶׁאָמַרְנוּ לְהַגְדִּיל כְּבוֹד הַבַּיִת וְכָל הַמְּלָאכוֹת הַנַּעֲשׂוֹת שָׁם, עַל כֵּן רָאוּי לְנַקּוֹת הַיָּדַיִם שֶׁהֵן הָעוֹשׂוֹת בַּמְּלָאכָה בְּכָל עֵת יִגְּעוּ הַכֹּהֲנִים בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים יט ב) שֶׁאֵין הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו בֵּין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר, וְעוֹבֵד כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִישַׁן וְלֹא יַטִּיל מַיִם וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. נִרְאֶה מִכָּל זֶה שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בִּרְחִיצָה מִתְּחִלָּה אֶלָּא לְהַגְדָּלַת כְּבוֹד הַבַּיִת שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה טָהוֹר וְנָקִי בִּתְחִלַּת בֹּאוֹ שָׁם צָרִיךְ לִרְחֹץ. וּמִשֶּׁהִתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, אֵין צָרִיךְ עוֹד לִרְחִיצָה בֵּין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה זוּלָתִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְרֹב חֻמְרוֹ שֶׁל יוֹם, לְפִי שֶׁכָּל עֵסֶק עֲבוֹדַת הַבַּיִת אָנוּ מַחְזִיקִין וְרוֹאִין בְּלִבֵּנוּ טָהוֹר, נָקִי וְקָדוֹשׁ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים כ ב) שֶׁהַיּוֹצֵא חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם, וְאִם קִדֵּשׁ יָדָיו הַיּוֹם צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ לְמָחָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁהַיָּדַיִם נִפְסָלוֹת בְּלִינָה. וְשֶׁמְּצַוֶּה לְכַתְּחִלָּה לִרְחֹץ בְּשַׁחֲרִית פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וְשֶׁמִּצְוָה לְקַדֵּשׁ בְּמֵי הַכִּיּוֹר (שם כב ב) וְאִם קִדֵּשׁ מֵאֶחָד מִכְּלֵי שָׁרֵת כָּשֵׁר דִּיעֲבַד, אֲבָל לֹא מִכְּלִי חוֹל אֲפִלּוּ דִּיעֲבַד. וְשֶׁאֵין מַכְנִיסִין יְדֵיהֶן לְתוֹכוֹ אֶלָּא שׁוֹפְכִין מִמֶּנּוּ עַל יְדֵיהֶם, וְגַם זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד, וְאֵין אָנוּ מַצְרִיכִין כֵּן בְּעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם בְּחֻלִּין לִטֹּל מִן הַכְּלִי וְלֹא בְּתוֹכוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ מַצְרִיכִין כְּלִי לִנְטִילַת חֻלִּין, וִיסוֹד הַדָּבָר הוּא מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ כְּלִי לִנְטִילָה בַּקֹּדֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם בִּקְדֻשָּׁה הוּא דְּמִעֵט רַחֲמָנָא מִמֶּנּוּ וְלֹא בְּתוֹכוֹ, אֲבָל בַּחֻלִּין אֵין לָנוּ מִעוּט. וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּטִילַת הַחֻלִּין מִשּׁוּם סֶרֶךְ הַקֳּדָשִׁים הִיא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קו א) מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין לָנוּ לְהַשְׁווֹתָם לְגַמְרֵי בְּכָל דִּינֵיהֶם, וְדַי לָנוּ לְחַיֵּב בִּנְטִילָה וּבִכְלִי בְּחֻלִּין מִשּׁוּם סֶרֶךְ זֶה, וּלְהַנִּיחַ מִעוּטוֹ דְּמִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ. וַאֲפִלּוּ בִּתְרוּמָה עַצְמָהּ נְטִילַת יָדַיִם בָּהּ מִדְּרַבָּנָן הוּא, כִּי מִן הַתּוֹרָה לֹא נִמְצָא טַהֲרָה רַק בְּכָל הַגּוּף בְּבַת אַחַת. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין שם) שֶׁהַנְּטִילָה מִדִּכְתִיב (ויקרא טו יא) וְיָדָיו לֹא שָׁטַף וְגוֹ', אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, כֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. (עי' ספר המצוות שרש א בד"ה בתשובה השנית).

וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים כא ב) כַּמָּה מַיִם צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּכִּיּוֹר אֵין פָּחוֹת מִשִּׁעוּר מַיִם הָרְאוּיִין לִנְטִילַת אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם וְהָיוּ אַהֲרֹן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר וּפִנְחָס עִמָּהֶם. וְכָל מַיִם כְּשֵׁרִין לְקִדּוּשׁ, בֵּין מֵי מַעְיָן אוֹ מֵי מִקְוֶה, וְנִפְסָלִין בְּלִינָה. וְכֵיצַד מִצְוַת קִדּוּשׁ, (זבחים יט ב) מַנִּיחַ יָדוֹ הַיְמָנִית עַל רַגְלוֹ הַיְּמָנִית, וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְרוֹחֵץ עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, לְפִי שֶׁמִּכְּלַל הָעֲבוֹדָה הוּא קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְכָל עֲבוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ מְעֻמָּד הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ה) לַעֲמֹד לְשָׁרֵת. וְכָל זֶה לְמַעֲלַת הַבַּיִת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִזְּבָחִים (יט, ב).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה בִּלְבַד. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית, אוֹ שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ וְהֵסִיחַ דַּעְתּוֹ וְחָזַר וְעָבַד בְּלֹא קִדּוּשׁ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ הֶדְיוֹט.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות קדוש ידים ורגלים בשעת עבודה היא מצוה ק״ו מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.