זְבָחִים ו׳ · א׳

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה זְבָחִים ו׳ א׳, מתוך מסכת זְבָחִים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

קדשי קדשים. כאילו נשחטו בצפון. דכתיב (שם כ׳) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, כולו כשר לעולה וכולו כשר לשלמים, ואע״ג דעולה טעונה צפון ואין שלמים טעונים צפון:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כו': המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה כו': כשנצייר המקדש במדות יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה ונחלקו שניהן במה שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום רבי יוסי אומר המזבח כלו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים ורבי יוסי בר' יהודה אומר חציו לעולה וחציו לשלמים והמנחה לא (שוים) [סיים] לה מקום לקמיצה ונאמר במנחה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו' ונאמר בה עוד קדש קדשים כחטאת וכאשם ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד ר"ל שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה ועליה אמר הכתוב כל זכר בבני אהרן יאכלנה וראוי להזכיר בכאן שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין לפי שנאמר וזבחת עליו ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה לפיכך ר"ל עליו כל זמן היותו מצוי שלם וזהו מה שאמרו מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אע"פ שלא בשחטו פסולים שכך עיקר בידינו קדשים בעלי חיים נדחין וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח ר"ל כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר לפי שאמרנו בכל מקום וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל והלכה כרבי יוסי:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים. תוס':

כאילו נשחטו בצפון. פי' הר"ב דכתיב וזבחת עליו כו' והא דדרשינן עליו שיהא שלם [כמ"ש בסוף מתני' א' דפ"ג] התם דייק משום דוזבחת עליו. משמע שמצוה לזבוח עליו. תוס' דף נ"ט:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · זְבָחִים ו׳ א׳

א׳
קדשי קדשים וכ"ש קדשים קלים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · זְבָחִים ו׳ א׳

א׳
אמנם מ"ש רש"י בזבחים דשדרה היינו חוט השדרה. ק"ל מחולין רפ"ג דאמרינן נשברה השדרה ונפסק חוט שלה דאלמא דשדרה לאו היינו חוט, וי"ל. ול"מ נ"ל דמפרקת היינו כל חוליות הצואר, אבל כל המשך החוליות שבכל אורך אמצע הגב, נקראין שדרה. דשדרה לשון המשך הוא, כדאמרי' [ב"ב ק"ג א'] הנהו שדרי דארעי מקרי ר"ל הרים גבנונים התלויים זב"ז ומרוכסים יחד. משא"כ מפרקת, לשון פרוק ודלדול הוא כדאמרי' [חולין דצ"ג]. בהמה בחייה אפרוקי מפרק. ור"ל הכא משום דכשהבהמה מתנועעת תמיד בצוארה אילך ואילך, חוליות הצואר מתפרקים, לפיכך נקראו החוליות ההם מפרקת. וזהו לפע"ד פי' הא דאמרינן [חולין ד"כ ע"א] חותך שדרה ומפרקת ר"ל חותך בצפרניו ראש העוף מהגוף, באופן שישאר כל המפרקת בהשדרה. דהיינו שמולק סמוך לקצה מול הרואה את העורף:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · זְבָחִים ו׳ א׳

א׳
במשנה המנחות כו'. קשה מ"ט מפרשן קודם לקרבנות העוף הלא הם קודמין להן כדלקמן פ"י. ועי' לקמן (ס"ד ב') תד"ה חטאת. ואולי משום דזוטרן מילייהו הכא דכל פרטי דינייהו מפורשין במקומן במס' מנחות והכא לא תני להו רק אגב דתני בפרק דלעיל מקומן של עבודות הזבחים ומקום אכילתן דהנאכלין וזמנן ולמי. פסיק ושדי להו. וק"ל דלא תני בחטאת העוף דיני אכילתה:
ב׳
שם ברע"ב ד"ה לפנים מן הקלעים. דכתיב כו' וסמיך ליה כו' כ"כ רש"י. הן בפרשת וזאת תורת המנחה גופה כתיב תאכל במקום קדוש בחצר א"מ כו' כל זכר כו'. וכה"ג דקדק התוי"ט אחריו בפרק דלעיל גבי אשם. ואולי י"ל (גם דקדוק התוי"ט) משום דהכא כתיב ולכל גבייהו:
נחלת הכלל · Vilna Edition