זְבָחִים ג׳ · ב׳

לפיכך הן פוסלים. את הקרבן במחשבה. הואיל וראויין לעבודה זו, מחשבתן מחשבה ופוסלת:

קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קבל בימינו כו': הודיענו שמאחר שהקבלה כשרה אינו בא לידי פסול מן הפסולים ואחר כך עוד שב לענין אחר ואמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול ושנה מקומו שהקרבן אינו נפסל הואיל וזה ששנה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותו עבודה ג"כ אין פוסלין מעשיו אלא שאם נשאר מדם הנפש שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק הדם במקומו וזכור זה העיקר והוא מה שאמר אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי ובמקום הראוי לעבוד:

יחזיר לכשר. כתב הר"ב ולא מפסיל במה שנתן אותו לפסול. כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאילו הוליך א"א לתקן כדאיתא בגמ' בספ"ק:

נתנו ע"ג הכבש. לשון הר"ב נתנו פסול. וז"ל הרמב"ם אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו'. הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותה עבודה. ג"כ אין פוסלין מעשיו. ע"כ. דאילו היה כשר הראוי לעבודה נתנו ע"ג הכבש. כיון דהבעלים נתכפרו כדתנן ברפ"ב. אין זריקה דלא מכפרת שריא בשר באכילה כדאיתא בגמרא פ"ב דף כ"ו. ומ"ש הר"ב דאי אשמועינן ברישא ה"א הנך דחזו לצבור כגון טמא כו' ל' דגמ' ה"א מאי פסול טמא כו'. ומ"ש דחזי לכתחילה בצבור. כדתנן בפ"ז דפסחים ורפ"ב דתמורה. ומ"ש איכא תקנתא בחזרה. פירוש כשאין הטמא ראוי לטמא הכלי. ועיין מ"ש ברפ"ק דמעילה:

שלא כנגד היסוד. פי' או שלא כנגד היסוד כמ"ש בריש פ"ב: