המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ חייב מנחה כו': מנחה שלא נקמצה כו': ענין מה שאמר קדשים ואימוריהם שיקריב אותן כלן ולא יבדיל בין האימורים שאין לנו לומר גוף הזבח חוצץ בין האימורים ובין האש לפי שעיקר בידינו מין במינו אינו חוצץ אבל המנחה אם לא נתקמצה [גי' יעב"ץ אינו] הרי הוא פטור לפי שהקומץ ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי לפי שנקמץ וחוזר לתוכה הרי הוא דומה לאימורים וחייב:
המקריב קדשים ואימוריהן בחוץ חייב. פירש הר"ב משום אימורין ולא אמרינן הרי הבשר חוצץ כו'. ודכוותה בפנים לאו העלאה היא וכו' המעלה בחוץ נמי לא יהא חייב. כר' יוסי [במ"ג והלכה כוותיה] דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש"י. ומ"ש הר"ב לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ. וכלומר דאף בפנים לא אמרינן בכה"ג. לפי שמין במינו וכו'. כנ"ל וכן מוכח מחזר קומצה לתוכה דבסיפא. וכתבו התוספות והא דאמרינן לעיל [במשנה דרפ"ב] עומד ע"ג רגל חבירו פסול. אין דרך שירות בכך:
מנחה שלא נקמצה כו' פטור. לפי שהקומץ [אינו] ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הרמב"ם:
קמצה וחזר קומצה לתוכה כו'. חייב. פירש הר"ב שכיוצא בה בפנים כשירה כדתנן במ"ג פ"ג דמנחות ועמ"ש שם: