אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר, טְעוּנִין כִּבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. זֶה חֹמֶר בַּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים:

שנאמר תורת החטאת. ברישא דההוא ענינא כתיב:

אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כבוס כו': שבירת כלי חרס שבישל בו חטאת דבר תורה ולא נאמר פסוק על השבירה שתהא במקדש אבל עשאוה ככבוס שנאמר בו פסוק ר"ל שיהא במקדש והדין הזה (שדין המקדש) [שדן המקרא] בקרבן דבר בקדשי דמה מן הבגדים במקום קדוש ושבירת כלי חרס שמבשלין אותן בהן אין דין זה בשום חטאת לכבם קדשים אלא בחטאת לבדה ולכך נאמר זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:

ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש. דבתר וכלי חרס כתיב ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים ברייתא ופירש הכ"מ בפ"ח מה' מה"ק דכיון דכתיב וי"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא בתריה גרירי:

[*בכלי נחשת. עמ"ש בריש מ"ו]:

זה חומר. לשון הר"ב אכבוס קאי. וכן ל' רש"י. ולשיטתו אזיל שכן פירש גם כן בפירוש החומש אישבר דכתיב גבי כלי חרס בחטאת וה"ה לכל הקדשים. ע"כ. ותמיהני דא"כ כי תנן לקמן משנה ז' אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. ואמאי לא תנן נמי שבירה. והרמב"ם פירש זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס. ובמשנה ז' אכתוב עוד מזה בס"ד:

זה חומר בחטאת מק"ק. איכא טפי קרן ואצבע כו' אלא [חד] מתרי תלת חומרי נקט. גמרא: