זְבָחִים י״א · א׳

דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד, הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַנֶּאֱכָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו), בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, אֶחָד הַנֶּאֱכֶלֶת וְאֶחָד הַפְּנִימִית טְעוּנוֹת כִּבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), תּוֹרַת הַחַטָּאת, תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה זְבָחִים י״א א׳, מתוך מסכת זְבָחִים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

דם חטאת. טעון כבוס. כדכתיב (ויקרא ז׳) ואשר יזה מדמה וגו׳ תכבס במקום קדוש:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

דם חטאת שנתן על הבגד הרי זה טעון כבוס כו': אמר רחמנא בחטאת הנאכלת ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' ואמר עוד בה תשחט החטאת ואמרו בנשחטה הכתוב מדבר להוציא חטאת העוף שאין בה דין הכבוס:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

תורה אחת לכל החטאות. כתב הר"ב ודוקא חטאת בהמה. אבל דם חטאת העוף כו' תשחט החטאת כתיב וכו'. ואע"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה. הא איכא מיעוטא זאת ומרבה אני הנשרפת דדמיא לנאכלת. שכן היא בהמה [ושחיטה] כמותה ובצפון וכלי קרן ואצבע וחודה ואישים כמותה ומוציא אני עוף דלא דמיא לה אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · זְבָחִים י״א א׳

א׳
הרי זה טעון כבוס שנאמר ואשר יזה מדמה וגו' תכבס במקום קדוש:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · זְבָחִים י״א א׳

א׳
ואין להקשות יטבילנו ויכניסנו. נ"ל מכאן ראיה לרמב"ם דס"ל דמרוק ושטוף צריך שיהיה קודם שיהיה נותר, והרי קי"ל דגם קדשים קלים צריכים מריקה ושטיפה [כמ"ז], וגם וודאי דצריכים מריקה ושטיפה לפנים כחטאת, דכיון דקרא דמריקה ושטיפה מיירי בכל הקדשים [כש"ס צ"ו ב], והרי מריש"ט גמרינן מהיקש דכבוס דצריך מקום קדוש [כש"ס דצ"ד ב]. א"כ וודאי דגם קדשים קלין אף שנאכלין בכל העיר, עכ"פ מרוש"ט צריכים לפנים מגזירת הכתוב. וכן משמע מרש"י ור"ב ורתוי"ט [במ"ד], ומסתימת לשון הרמב"ם [פ"ח מקרבנות]. דגם קדשים קלים צריכים מרוש"ט לפנים, ע"ש. א"כ י"ל דהכא מיירי דבלע שלמים ביום ב', ואם יטבילן היום, יהיה צריך עכ"פ הערב שמש קודם שיכניסנו. והרי אז יהיה נותר כשישקע החמה. מיהו גם לראב"ד [פ"ח מקרבנות], ולתוס' בסוגין [דצ"ז א ד"ה ממתין], דס"ל שא"צ מרוש"ט עד אחר שנעשה נותר צ"ל דמשו"ה אינו טובלו קודם שיכניסנו, מדצריך לשפשפו במים קודם טבילה משום חציצה [כי"ד קכ"א ס"א], והרי המצוה שיהיה השפשוף במרוש"ט לפנים. או י"ל דוקא אם הבלוע שבכלי אכתי מותר, אז לראב"ד א"צ לעשות מרוש"ט עד אחר שיהיה נותר. אבל הכא שנטמא הכלי, גם לראב"ד ותוס' צריך שיעשה המרוש"ט באותו יום שבלע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913