יְבָמוֹת ח׳ · ה׳

הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ, פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה יְבָמוֹת ח׳ ה׳, מתוך מסכת יְבָמוֹת שבסדר נשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ואם לא ידעה. שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה לאחר שנעשה פצוע דכא:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הסריס לא חולץ ולא מיבם כו': זה הסריס הוא סריס חמה כרבי עקיבא לפי שהוא דומיא דאילונית שאינו בידי אדם והיות בעילתה בעילת זנות אינו בשביל שהיא אילונית אלא בשביל שאינה בת יבום ובעלוה אחין והיא אסורה עליהן:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הסריס. פירש הר"ב סריס חמה דדומיא דאילונית דבידי שמים. סתמא כר"ע. גמרא:

וכן אילונית. עיין בפירוש הר"ב משנה ג' פ"ב:

לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתה חליצה. רש"י:

מפני שהיא בעילת זנות. שהרי היא עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה והר"ב שלא פירש כן בכאן אלא בסיפא משום דלשיטתיה אזיל כדמפרש במשנה ה' פרק ו' דחייבי לאוין עושין זונה ותיפוק לי' משום לאו דלא יבא פצוע דכא ולהראב"ד וסייעתו שכתבתי שם דס"ל דאין זונה אלא מחייבי כריתות מפרשינן לרישא נמי מטעמא דאיסור אשת אח כדפרישית:

וכן אילונית כו'. מפני שבעילתה בעילת זנות. פירש הר"ב דעומדת באיסור אשת אח דלא כר"י דמשנה ה' פ"ו ומיירי בהכיר בה האח דאל"כ הוי קדושי טעות ולא היתה אשת אח מעולם כמ"ש בסוף משנה א' דפ"ק:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · יְבָמוֹת ח׳ ה׳

א׳
ואם לא ידעה ר"ל שלא בעלה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · יְבָמוֹת ח׳ ה׳

א׳
הסריס לא חולץ כו' בעלה פסלה מפני שהיא בע"ז. וכ' התוי"ט דהכא נעשה זונה משום לאו דל"י פ"ד ע"ש. ועיין עליו התו"ח דהא הכא בסריס חמה איירינן דליכא ביה לאו דל"י פ"ד והרל"צ נדחק דכוונתו דבסריס אדם שהוא נכלל ג"כ בבבא זו דאם בעלה פסלה ביה סגי משום טעמא דל"י פ"ד ואנכי מהסס בדין זה דכיון דמדאורייתא בת יבום היא דאתי עשה ודחי ל"ת (לרבנן דפליגי עליה דר"ע או משום דה"ל ח"ל דלאו דשאר) רק דרבנן גזרו אטו ביאה שנייה לא חמירא משארי שניות דלא מפסלי לקמן (פה ב) ופסקו כן הרמב"ם בפי"ט מהל' א"ב ה"ח והשו"ע בסי' ז' סי"ט. ואולי איכא לדמויי' להא שהבאתי בשם מהרי"ק במגילה (טו ב) באשת ישראל שנבעלה ברצון מפני הצלת נפשות אע"ג דהתירא היא ומצוה רבה עבדה מ"מ אסורה לבעלה וצ"ע:
ב׳
שם וכן איילונית כו' מפני שבעילתה בע"ז. וכתב התוי"ט דהא דלא כר"י לעיל (סא) במשנה כמבואר בגמרא ותמוה דהכא מיירי אפי' הם ישראלים ופסלוה דקתני א"ל דהיינו לתרומה אם בת כהן היא דזה ודאי אין סברא דישראל שנשא איילונית דיעשה זונה לר"י למיפסלה מתרומה והתוס' לעיל (סט) כתבו דאפי' לר"א דס"ל פנוי כו' עשאה זונה לא מיפסלא בתרומה:
ג׳
שם תוי"ט ד"ה הסריס כו' דומיא דאיילונית דבידו שמים כו'. ק"ל לפי מה שהוכיחו התוס' בריש מכלתין ד"ה או דאיילונית אין לה רפואה א"כ אדרבה נימא דסריס דומיא דאיילונית שאין לו רפואה דהיינו סריס אדם וכר"א:
נחלת הכלל · Vilna Edition