הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ, סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא, נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

העובר והיבם והאירוסין והחרש כו': פוסלין ולא מאכילין ענינו אם היתה בת ישראל מעוברת מכהן או שומרת יבם לכהן או מאורסת מכהן או בעלה כהן חרש או כהן בן תשע שנים ויום אחד לא תאכל בתרומה לפי שהם אינם קונין קנין גמור ואם היתה בת כהן מעוברת מישראל ושאר הענינים הנזכרים נפסלה מלאכול בתרומה לפי שהם קונים קצת קנין וכוון באמרו בן תשע שנים ויום אחד לפי שמעקרינו הוא בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה וכבר באר בש"ס שאמרם בכאן בן תשע שנים ויום אחד פוסל אמנם זה בפסול כהונה כמו אם יהיה חלל בן ט' שנים ויום אחד ובא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה או תהיה גרושה וחלוצה ובא עליה בן תשע שנים ויום אחד שהיא ג"כ נתחללה ונפסלה לכהונה ואם נפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד או פחות מבן תשע פוסל מן התרומה ומן הכהונה כמו שפירשנו אע"פ שהוא ספק וכמו כן אם כשבא על יבמתו ונפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנה כמו שיתבאר או הוא פחות ואין ביאתו ביאה או אם חלץ האיש ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות והחליצה גמורה או לא הדין בכל זה לחומרא והוא מ"ש חולצת ולא מתייבמת וכשהיה שם אחד מאלו הענינים תדין בזה הדין. ואח"כ חזר למין ממיני הספק והוא אמרו נפל הבית עליו ועל בת אחיו שאין אנו יודעין מי מהם מת תחלה שאילו ידענו שבת אחיו מתה בתחלה היתה צרתה מותרת לאחיו כאשר הקדים לנו באמרו וכולן שמתו וכו' ואילו ידענו שהוא מת בתחלה היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ומפני שנתחדש הספק חולצת ולא מתיבמת:

העובר. כ' הר"ב אי בת כהן לישראל כו' דכתיב כנעוריה פרט למעוברת דכנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש"י:

והיבם. פירש הר"ב קנין כספו אמר רחמנא וזו קנין אחיו. מיהו דוקא כששומרת ליבם וכ"כ הר"ב במשנה ג' פרק ה' דכתובות אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר כדתנן במשנה ד' פרק ד'. שוב מצאתי כן בפירש"י פרק ה' דכתובות ד' נ"ח ומסיים והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כ״ה:ה׳) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין בארוסה דאתקש הויות להדדי כך מאכילין ביבמה. ומ"ש הר"ב אי בת כהן כו' ושבה עמ"ש בזה בכתובות שם:

והאירוסין. מ"ש הר"ב מדכתיב ובת כהן כי תהיה כו' לפום מסקנא מושבה נפקא כמ"ש לקמן:

והחרש. כתב הר"ב דהא קנאה בתקנתא דרבנן. לקמן בפרק י"ד:

ובן תשע שנים ויום אחד. כתב הר"ב אחד מן הפסולים לכהונה וכו' פסלה מלאכול בתרומה הכי מפרש בגמרא דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ולאירוסין דלעיל נפקא לן מושבה אל בית אביה כו' מכלל דמעיקרא לא אכלה וכו' כדאיתא בגמרא ואין להאריך בזה. אשכחן כהנת. לויה וישראלית מנלן. כגון דאכלה בשביל בנה. ולא ילפינן מכהנת דדילמא דוקא כהנת דקדיש גופה פסיל לה הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה. ומשני ובת קרא יתירה. וכתב הר"ב ונתחללה בבעילתו. כלומר ופסולה להנשא לכהונה וקל וחומר מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה. ומ"ש הר"ב ואי בת ישראל נשאת לכהן כו' אינו מאכילה שאין קנינו קנין גמור. לשון נמוקי יוסף דנשואי קטן אינו כלום [ כדתנן משנה ח' פ"י]:

ספק שהוא בן תשע שנים וכו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה. ול"מ לכהונה דלא כדאשכחן בספ"ק דכתובות דמעלה עשו ביוחסין ואפילו לרבן גמליאל ורבי אליעזר דוקא התם דידעה ואמרה לכשר נבעלתי אבל הכא לא ידעינן. אלא אפילו לתרומה. דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן תשע אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמין ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן תשע דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספות:

ספק הביא וכו'. כתב הר"ב קטן שקידש כו' אשתו חולצת ולא מתיבמת. ותימה דממ"נ תתיבם. אי קדושיו קדושין הרי מצוה ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אח מעולם ועוד חולצת ולא מתיבמת מאן דכר שמיה ואי משום סיפא התם צרתה תנן. ורש"י פי' לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה וכן פי' נ"י. והרמב"ם מפרש ספק שהביא כו' בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות וחליצה גמורה היא או לא חולצת ולא מתיבמת והקרוב אלי שהר"ב כתב מתחלה פירש"י ואח"כ פי' הרמב"ם ונשמטו שורה או שורותים מידי הסופר: