בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

עבדי מלוג לא יאכלו. לפי שהן שלה והיא חללה:

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים כו': דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר ר"ל כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחין ועובר במעי זרה זר הוא ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדיה בתרומה. והרחיקו חכמים זה ואמרו לו אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה שהעיקר ילוד מאכיל [שאינו ילוד אינו מאכיל]. ויהיה שיעור קושייתם עליו כך מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אע"פ שהיא מעוברת והעיקר אצלנו אין קנין לעובר. והלכה כחכמים:

בת ישראל שניסת לכהן כו' הרי אלו יאכלו בתרומה. וכתב הר"ב דכתיב וכהן כי יקנה וכו' שעבדו של כהן כו' אף על גב דבאשתו שכנסה איירינן מיהו עבד שקנה נמי ילפינן בברייתא דמאי שנא הך אתתא קנינו והך עבד קנינו וכתב רש"י ואם תאמר מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי אצטריך קרא לרבויינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מתנה על מנת שאין לרבו רשות בו. עד כאן. עיין מה שכתבתי משנה ח' פרק י"א דנדרים:

שניסת. כמו שנשאת שהשי"ן מתחלפת בסמ"ך שהם ממוצא אחד והאל"ף נעלמת במבטא: