יְבָמוֹת י״ד · ב׳

ונתחרשה. אע״פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן:

העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת כו': (שם) ר"ל אף נושא פקחת ונתחרשה כיוצא בה לפי שכמו שנשואי הפקחת נשואין גמורין כך כשמשיא האב את בתו החרשת נשואין גמורין ואע"פ שהיא חרשת לפי שהיא בדעת אביה נתקדשה ולא בדעתה וכמו שזו יוצאה בגט כך זו יוצאה בגט וזה אמת:

העיר רבי יוחנן בן גודגדה. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם וא"ל אף זו כיוצא בה. תוספות:

שהשיאה אביה. פירש הר"ב בקטנותה וכ"כ עוד במשנה ה' פ"ה דגיטין ומשנה ט' פ"ז דעדות. וכפירש"י ורצונם לומר כשעדיין לא בגרה דהא אף בנערותה יכול אביה לקדשה כדאיתא בגיטין פ"ו משנה ב' ופ"ד דכתובות משנה ד' ורפ"ב דקדושין ונמצא כלשונם במשנה ח' פ"ג דקדושין: