חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ, אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר:
הטקסט מוצג עם ניקוד
מנעל. של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:
חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ כו': חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל בשמאל חליצתה פסולה ור' אליעזר מכשיר כו': בשל עץ ע"מ שיהיה מחופה עור וזה כולו בדיעבד אבל לכתחילה אינו מותר ואין הלכה כת"ק באמרו חלצה בלילה חליצתה כשרה ולא כר"א בהיותו מכשיר בשמאל:
בסנדל שאין שלו. דת"ר נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין ת"ל נעל [נעל] מ"מ [פירש"י חלוץ הנעל] א"כ מת"ל נעלו פרט לגדול שאין יכול להלוך בו. ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו. ופרט לסנדל המסוליים שאין לו עקב:
בלילה. אסיקנא בגמרא דבהא פליגי מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא. ומר סבר כגמר דין דמיא. ותנן בפ"ד דסנהדרין דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. וכתב נ"י דחליצה דיני ממונות הוא דגובה כתובתה. וכתב הר"ב הלכה כר"א וכ"כ הרמב"ם וטעמיה משום דבגמרא מסיק בחד לישנא דחליצת לילה דכשרה יחידאה היא:
בשמאל כו'. תנא קמא יליף רגל רגל ממצורע דכתיב ביה (ויקרא י״ד:י״ד) על בהן רגלו הימנית ור"א קאמר דאין מופנה אלא מצד אחד ומשיבין ואיכא למפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת. גמרא:
