ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15תחילה. ראשון, ועושין שני, והשני עושה שלישי:
נחלת הכלל
טְבוּל יוֹם ב׳ · ה׳
בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַקִּפָּה, נָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּפָּה, חֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה, חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִים עִמָּהּ, חִבּוּר זֶה לָזֶה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם חִבּוּר זֶה לָזֶה. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל גַּבֵּי פְרוּסוֹת. מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בַקִּטְנִיּוֹת, בִּזְמַן שֶׁהֵן פְּרוּדִים, אֵינָן חִבּוּר. בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ, חִבּוּר. אִם הָיוּ גוּשִׁין הַרְבֵּה, הֲרֵי אֵלּוּ יִמָּנוּ. שֶׁמֶן שֶׁהוּא צָף עַל גַּבֵּי הַיַּיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן, לֹא פָסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם חִבּוּר זֶה לָזֶה:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה טְבוּל יוֹם ב׳ ה׳, מתוך מסכת טְבוּל יוֹם שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12קרם עליו הקיפה. קפאו עליו התבלין והמרק וחזר כמין קרום א"ר יוחנן בן נורי כי הקרום הזה עם חתיכות הבשר חבור זה לזה וכשנגע בקיפה פסל הבשר וכבר ביארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול הקדש ג"כ כמו התרומה:
וקטניות שקרמו על גבי פרוסות. תבשיל של קטניות כשקפאו על פתיתי הפת ומעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטין והקמח וכן שאר ה' המינין כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה וכיוצא בזה:
וענין אמרו אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו אם היו גושין הרבה אחד בצד השני וכל גוש מהן מחובר נאסף ונגע טמא באחד מהן מונין ממנו ראשון ושני ושלישי לפי העקרים אשר ביארנו בפתיחה ואם היה הגוש אשר נגע בו הטמא ראשון היה השני הדבק בו שני והדבק בשני שלישי והדבק בשלישי רביעי ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי בשני המאמרים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17הקיפה פי' הר"ב התבלין והמרק כו' עיין מ"ש בפ' ג' דזבחים משנה ד' [ד"ה הקיפה]:
שניהם חבור זה לזה. לשון הר"ב ובין שנגע כו' פסל* הכלי וכן לשון הר"ש. גם הרמב"ם כתב כן. ומסיים וכבר ביארנו בפתיחה. כי טבול יום יפסול הקדש (ג"כ) כמו התרומה ע"כ. וכבר כתבתי בזה בריש פרקין:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · טְבוּל יוֹם ב׳ ה׳
א׳
ושאר כל הטמאין בין קלין שרץ:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · טְבוּל יוֹם ב׳ ה׳
א׳
נגע טבו"י בקיפה חתיכות מותרות. משמע דהקיפה אסורה וכ"מ לקמיה. וא"כ לא"ש (עתוי"ט ר"פ) ה"ל לקיפה לטמא את החתיכות וצ"ל דלא הוות כביצה. ובר"פ העור והרוטב תנן דקיפה מצטרפת לטומאת אוכלין אבל בפ"ע לא:
נחלת הכלל · Vilna Edition