יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, יִשָּׁפֵךְ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי, הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִים. כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש. בכולהו:

מה שאסרו שתיית אחד משלשה משקים כשהן מגולים מפני שהוא סכנות נפשות גזירה שמא שתה מהם נחש או אפעה או זולתם מבעלי הארס ויסתכן השותה אותן וימות לפי שאלו החיות מקיאות שם הארס ובתנאי שיהיו המים שוקטים והיין בלי מבושל אבל היין המבושל והמים הנוזלים בהם טיף טיף כנגד טיף טיף ואינם שוקטים לא נחוש לגלוים לפי שאלו החיות ר"ל הנחשים אינם קרבים לאלו הדברים ודומיהם ורחש הרמש תרגום רמש ריחשא:

ואמרו ממקום קרוב באורו שר"ל כדי שיצא מאזן הכלי וישתה ויחזור למקומו ונתבאר מן הגמרא כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים שהן אסורים כשהם מגולים מפחד החיות בעלי הארס ואלו המשקים כשנאסרו משום גלוי אסרו להשתמש בהם בשום ענין מעניני התשמיש לא להשקותם לבהמות ולא לרחיצת הידים והרגלים ולא לגבל בהם את הטיט ולא לשום דבר אחר: