הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:

האוכל תרומה מזיד. בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע״ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:

לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר"ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם:

[*האוכל תרומה מזיד. [פירש הר"ב] בלא התראה כו'. ועיין במ"ד פ"ב דפסחים. ועי' במ"ב פ"ג דכתובות]:

ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הרמב"ם: