תְּרוּמוֹת ב׳ · ד׳

אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. כָּל מִין חִטִּים, אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה, אֶחָד. וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא תוֹרֵם מִן הַיָּפֶה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּרוּמוֹת ב׳ ד׳, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

וכן אגודה של ירק וכן ערימה. צריכי, דאי אשמעינן עגול הוה אמינא עגול שכולו גוף אחד תורם, אגודה שאינה גוף אחד אינו תורם. ואי אשמעינן אגודה הוה אמינא אגודה שהכל תפוסה אחת תורם, ערימה שאינה תפוסה אחת אינו תורם, צריכי:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

תורם מן המתקיים. ענינו שיתרום מן הדבר העומד והמתקיים יותר עד שיגיענו ליד הכהן והמאמר כולו מבואר ואין הלכה כר"י:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

אין תורמין ממין על שאינו מינו. מפורש בסוף פרקין בפירוש הר"ב. ועיין מ"ש שם:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּרוּמוֹת ב׳ ד׳

א׳
שנטמא מקצתו ולא חשיבי חבור וגוף א' לעניין טומאה. דמיירי במחוברים במי פירות דאינן חבור [כפ"ג דטבו"י]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · תְּרוּמוֹת ב׳ ד׳

א׳
א"ת ממין על שא"מ וא"ת את"ת. לכאורה דין זה מקומו לעיל בפ"א מ"ה עמש"כ שם מ"ב ונ"ל דזה נלמד מק"ו דחדש על הישן דתני שם דמה חדש וישן דאינן כלאים זה בזה א"ת כו' וכדאיתא בבכורות רפ"ט וכאן לא שנה אלא אגב דבעי למיתנא כל מין חטים אחד כו':
נחלת הכלל · Vilna Edition