תְּרוּמוֹת ב׳ · א׳

אין תורמין מטהור על הטמא דמדירא שלא יגע הטהור בטמא יפריש שלא מהמוקף. חף דבאמת סגי אפי' בהפסק כלי [כרתוי"ט פ"ד דטב"י] או הפסק פחות מכביצה [כספ"ב דחלה] וכקו' אאמ"ו הגזצוק"ל גזירה שמא ירחיק יותר מזה. מיהו רק ת"ג וחלה מדאו' צריך מוקף משא"כ תמ"ע רק מד"ס צריך מוקף [כתו' גיטין ד"ל ע"ב ד"ה וכי. ודלא כרתוי"ט כאן]:

כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א. וז"ל תמוה דאם קודם עונת המעשרות שבפ"א דמעשרות מ"ב. הא אף שנטמא אח"כ. כיון דבשעת תלישה היה טמא. לא היה לו שעת הכושר. ואם לענין עונת גמר מלאכה. הא אף קודם לזה אם נטמא אחר תלישה. והיה רגע א' טהור מיקרי היה לו שעת הכושר וצ"ע. והר"ש כ' כגון דנפל עליו מים במחובר. ותלשה הטמא בעודה משקה טופח עליו. דחל עליו ההכשר והטומאה בב"א. עכלה"ט. ולי אני העני. אין ספק אצלי דכוונת הר"ב לעונת המעשרות דפ"א דמעשרות. דוגמת עונת המעשרות דנקט התם פ"ה מ"ג ומ"ה במוכר שדהו לעובד כוכבים. ומה שהקשה רבינו הרי לא היה שעת הכושר. נ"ל דחשיב ליה הר"ב שעת הכושר מדאפשר לחול עליו שם תרומה (כקדושין דס"ב ב') באומר פירות ערוגה. זו יהיו תרומה על פירות אלו כשיתלשו. בהביאו שליש כבר. דבריו קיימין. והרי ידוע דעונת המעשרות שבפ"א שם. הוא זמן הבאת שליש. דהיינו כשזורעת ומצמחת. וכולהו מחד קרא נפקא כירושלמי שם. רק שבמינין ההם נתנו חכמים סימן מתי זמן הבאת שליש שלהן. משא"כ תבואה וזיתים. אמנם ק"ל ממ"ד (פסחים דל"ג א') דקאמר דאחמיץ במחובר אבל אחמיץ בתלוש. מאי וכו'. הרי דלא מפיק רק אחמיץ בתלוש ולא מפליג במחובר בין שליש לפחות משליש. וכן תוס' (מנחות דכ"ה ב') כתב כהר"ש כאן יע"ש: