חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הָאִלֵּם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי. לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

אלם. הוא מי ששומע ומבין ואינו יכול לדבר מחמת חולי אירע לאברי הקול ולפיכך אין ראוי לו ולא לערום ובעל קרי לתרום מפני שהברכה נמנעת מהם כי האלם אינו יכול לברך ואין ראוי לערום ובעל קרי לברך להפריש תרומה ושכור וסומא אין תורמין לפי שאין יודעין לברור היפה ודין התרומה לברור מן היפה למאמר השי"ת את כל חלבו ועוד יתבאר זה ואמר חמשה למעוטי מדר' יהודה שאמר קטן שתרם תרומתו תרומה כאשר קדם לך מדעתו ומה שכפל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהם לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים:

חמשה לא יתרומו וכו'. פי' הר"ב וכן הרמב"ם מנינא למעוטי דר' יהודה וכו'. הכא אתי שפיר דמנינא דחמשה קאי על ואם תרמו כו' ואפילו אי הוה מנינא דלעיל למעוטי דרבי יהודא כמ"ש הרמב"ם והר"ב לעיל לא קשיא אמאי איצטריך תו הכא למעוטי. משום דאי לאו הך דהכא ה"א דלעיל לא ממעט אלא דר' יוסי בקטן שהגיע לעונת נדרים אבל כשהגיע לשנת י"ג ויום א' אלא שלא הביא ב' שערות ה"א דמודה ת"ק לר' יהודא הלכך איצטריך תו הך דהכא. והא דאפסק תנא במתני' ד' וה' משום דבהו תני דאם תרמו אין תרומתן תרומה:

האלם וכו'. וא"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ותני ליה במתני' ב באפי' נפשיה ולתני הכא ששה. וי"ל דהואיל ולעיל בעי למתני פלוגתא דרבי יהודא ורבי יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן:

לא יתרומו וכו'. לשון הרמב"ם ומה שכופל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהן לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים [*ועיין במ"ה פ"ק דעדיות]:

[*ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדלקמן ספ"ב]: