וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִים. חָמֵץ בְּפֶסַח, יִשָּׂרֵף. וּתְרוּמָה טְמֵאָה, וְהָעָרְלָה, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָּׂרֵף, יִשָּׂרֵף. וְאֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִקָּבֵר, יִקָּבֵר. וּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה:

לאומנים. שבונים במקדש:

ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף בתרומה כו'. סתם זה לרבי יהודה שאומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וכבר בארנו בשני מפסחים שדברו נדחה: ומה שאמר את שדרכו לישרף שב על ערלה וכלאי הכרם ומה שיש מהם אוכלין שאפשר לשורפן שורפין אותם ומה שיש מהם שאי אפשר לשורפן קוברן ולפי שזכר תרומה טמאה בכלל מה ששורפין ואלו שזכר שהן אסורים בהנאה ר"ל חמץ וערלה וכלאי הכרם כמו שבארנו בקדושין מספק שלא יעלה על הדעת שהתרומה טמאה אסורה בהנאה הרי חזר ובאר שמותר ליהנות בהם הכהנים ואינו אסור אלא אכילתה בלבד כמו שבארנו פעמים ואמר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה רוצה לומר אם נטמאת השמן של תרומה הרי הכהן מדליק בו וכן אם נטמא הפת הרי זו שורפו להסקת תנור דרך משל ומבשל בו תבשיל אבל בתנאי והוא שצריך לתת אותו הפת בין העצים והשמן לשום אותו בכלי מטונף כדי שלא יאכל פן יכשל האוכל והוא אינו יודע וכבר בארנו ענין זה סוף תרומות:

חמץ בפסח ישרף. פי' הר"ב מתני' רבי יהודה היא וכו' ואינה הלכה [*דקיי"ל בתרי מסכתות אין סדר. כ"כ הרא"ש בפרק ב' דפסחים. ששם נשנה הא דר' יהודה ושחכמים חולקים עליו. ומיהת קשיא לי דהרא'"ש אדהרא"ש שבפ"ק דקדושין בתרי סדרי פסק כסתם דיחידאה. ואף שהסתם נשנה בסדר המוקדם וצ"ל עיון. אבל מ"מ נ"ל לתת טוב טעם לפסוק כחכמים דבפסחים משום דהתם עיקרא דמלתא וכדכתבתי במסכת כריתות פ"ב מ"ג והשתא דאתינא להכי הך דקדושין נמי ניחא. דרבנן דבי רב אשי ס"ל דאזלינן בתר סתמא דערלה. משום דמחשבי בערלה עיקרא דמלתא טפי מבקדושין דהתם בערלה קא עסיק באסורי מאכלות שיש להם אח"כ היתר. והנה בא לידי ספר אבי העזרי ומצאתי שכתב בסוף פסחים דהלכתא כסתמא דערלה. ושכך פסק הרי"ף והרמב"ם דהאי סתמא אתיא כר"א וכן הוא בירושלמי. מתני' כר"א. מיהו בשאר סדרי [נמי אות ד] הלכתא כותיה ובסדר טהרות בארבע ואית דאית ליה מהאי סברא בפ"ק דנדה עכ"ל. והרבה נתלבטתי בדבריו אלו ומ"ש עוד שם אח"כ מדין חדש. בספרי ספר תורת האשם בסוף כלל ע"ד בפסק חדש].

ותרומה טמאה. פירש הר"ב דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר. דיש אם למקרא כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ח דתרומות. ולמ"ד התם יש אם למסורת יש דרשות אחרות בגמ' פ"ב דשבת דף כ"ה.

והערלה. כתב הר"ב ערלה מכלאי הכרם גמר. וכ"כ רש"י. והתוס' כתבו בשם רש"י דאתקיש לכלאי הכרם. ובל יודיעו מה הוא ההיקש. לכן נ"ל דרש"י דקדק לכתוב לשון גמר. דלאו היקשא הוא. אלא ילפותא בעלמא וכההוא דריש פ"ב דערלה. לענין בטולן דבעינן מאתים. ופירש הר"ב דיליף ערלה מכלאי הכרם. דתרווייהו איסורי הנאה. והוא מירושלמי דהתם.

ומדליקין בפת ובשמן של תרומה. ר"ל אם נטמאה שמן וכן אם נטמא הפת הרמב"ם. ועמ"ש במשנה ג' פ"ג דפסחים: