תְּמוּרָה ד׳ · ב׳

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת, יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּמוּרָה ד׳ ב׳, מתוך מסכת תְּמוּרָה שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

אם משכיפרו הבעלים. אם לאחר שנמצאת זאת כיפרו הבעלים באחרת:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

המפריש חטאתו ואבדה (והפריש) [והקריב] אחרת כו': זה הולך אחר העיקר והוא חטאת שנתכפרו בעליה תמות וכן אותם מעות אין נהנין בהם ולפיכך צוה להוליכן עד ים המלח כדי שלא יוכל ליגע בהם לעולם:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

יוליכם לים המלח. עמ"ש ברפ"ב דפסחים.

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּמוּרָה ד׳ ב׳

א׳
שעברה שנתה דחטאת כשרה רק תוך שנתה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913