תָּמִיד ד׳ · א׳

לא היו כופתין את הטלה ר"ל שלא היו קושרין לטלה התמיד בשעת שחיטה, את ב' ידיו לעצמן וב' רגליו לעצמן, דכך הוא חוקית הגוים כששחטו קרבנות אלילים. וג"י.' דמה"ט גם בשאר קרבנות באמת אסור אלא נקט הכי בתמיד משום דביה איירי. [ועל כרחך צ"ל כן, דהרי לאידך טעמא דנקט הש"ס משום בזיון קדשים, וודאי דמה"ט גם בשאר קרבנות אסור. ואי נימא דלטעם חוקות עכומ"ז רק קרבן ראשון אסור. משום דרק בקרבן ראשון של יום לפ"ז נהגו כך, א"כ מה מקשי הש"ס מאי בינייהו, נימא שאר קרבנות איכא בינייהו]:

אמר המפרש הרבה טעמים נאמרו בזה. רש"י [יומא דס"ב ב'] כתב דלהכי שחטוהו בטבעת שנייה כדי שתהי' הראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה, עכ"ל. כוונת רבינו דמן הראוי לשחטה על טבעת הראשונה שבאות ג', כדי לקרב מקום קבלת הדם למזבח כל מה דאפשר, כדי שלא להתעכב בין קבלת הדם לזריקתו, שלא יקרוש. ואפ"ה ישחטוה על טבעת שניי' כדי לאחוז ידיה בטבעת שבאות ג' ורגליה בטבעת השלישי. אבל ק' הרי מקום הטבעות הי' כ"ד אמות מצפון לדרום [כיומא ט"ז ב'], והטבעות היו מונחים בו' שורות, נמצא שיש בין השורות ה' מרחקים, ונמצא מגיע לכל מרחק ד' אמות בקירוב, והד' אמות הנותרי' יהי' למקום הטבעות בעצמן, א"כ איך אפשר שכשיכניס צואר כבש התמיד בטבעת א', יאחיזו רגלי הכבש בטבעת שבשורה האחרת. ואת"ל לפי מ"ש תוס' [מנחות דפ"ז א'] בשם הבראשית רבה שכבשי התמיד היו גדולים כל כך שכשירכבום על הגמלים, היו רגליהם נגררים על הארץ. והרי לפי מ"ש תוס' [יומא דט"ז ב'] על כרחך שאין זה גוזמא, יע"ש. א"כ וודאי אפשר שיאחזו צוארם בטבעת א', ויאחזו רגליו האחרונים בטבעת שבצדו הרחוק מטבעת הראשון ד' אמות. ואף את"ל דהך דב"ר שהביאו תוס' גוזמא היא, אפ"ה היו יכולים לקשור רגלי הכבש בחבלי' ארוכים לטבעת הרחוק שבצדו. עכ"פ ק"ל הרי גם ידי הבהמה גם רגליה לא התפשטו כלל לפניה או לאחריה בשעת שחיטה, רק כל יד נעקד עם רגל שלאחריו נגד אמצעית בטן הבהמה, או כמו שכתב רש"י בעצמו שנעקדים ידיה ורגליה של הבהמה לאחוריה, וכמ"ש לעיל סי' ב'. וא"כ איך תאחז בידיה בטבעת שלפניה בדרום. והתוס' [יומא דס"ב ב'] כתבו דלהכי לא שחטוה על טבעת ראשונה שבקצה שורה א' באות ג. דשמא ירביץ גללים, ובעניי לא הבנתי דא"כ מה"ט הי' לנו להרחיק שחיטתו כל מה דאפשר מהמזבח והי' ראוי לנו לשחטו על קצה שורה האחרונה בטבעת המסומן באות ד'. ואת"ל כיון דטבעת א' מפסיק בין הגלל למזבח לית לן בה. עכ"פ א"כ בכל הקרבנות נמי ניחש הכי, והרי רק התמיד שוחטין על טבעת שניי', אבל כל קרבנות היום שוחטין כל משמור בטבעת הקבוע להם אפי' בטבעת הסמוך למזבח. וביומא [דל"ו א'] משמע דבמפסיק גוף הבהמה בין הגלל למזבח, תו לא חישיינן להטלת גלל. והכא גם בתמיד עבדינן הכי כלעיל סי' ג' ובהכי סגי. וא"כ יכול לשחוט שפיר על טבעת הראשונה. והמפרש למסכתן והר"ב כאן כתבו דלהכי שחטוהו בטבעת שניי'. כדי שלא יאפיל על מקום השחיטה צל המזבח שגבוה ט' אמות. הנה מלבד מה שהקשה רתוי"ט, שבבוקר שהצל מאריך, לא יספיק ריחוק זה שהוא י"ב אמות לגובה המזבח שהוא ט' אמות. שצלו מאריך ביותר. מלבד זה ק"ל הרי אמרי' [עירובין נ"ו א'] שביום היותר ארוך, חמה יוצאת בקרן צפונית מזרחית. א"כ אז אי אפשר שיהי' צל המזבח מאפיל על כל מקום הטבעות, דצל המזבח יפול לקרן מערבית דרומית של מזבח, והטבעות היו כולן בצפון המזבח. וכן בכל השנה חמה יוצאת על פני המזרח, ואין צל המזבח נופל אלא למערב המזבח, ולא פגע ולא נגע צל המזבח במקום הטבעות. ודוחק לומר שמשום תקופת טבת שהימים קצרים, שהחמה יוצאת בקרן מזרחית דרומית, ואז באמת צל המזבח נופל בבוקר נגד מערבית צפונית של מזבח. ויכסה באמת טבעת הראשון המסומן באות ג', אבל היאך משו"ה יתקנו שישחטו בכל עתותי השנה על טבעת שניי' מה"ט. והרי ברוב בוקרי השנה אין המזבח מאפיל לשם. מלבד קו' רתוי"ט הנ"ל. ורבינו בעל המאור כתב רתוי"ט משמו דלהכי שחטוהו על טבעת ב' דמשום דמעולם לא יצאה חמה בקרן מזרחית צפונית ולא שקעה בקרן מערבית צפונית [כעירובין נ"ו א']. ולפיכך כשם שהחמה מופלגת קצת מהקרנות בזריחתה ובשקיעתה, כך מפליגין שחיטת התמיד מקרנות של צפון המזבח. עכ"ל. הנה אם נתכוון רבינו בעל המאור לטבעות המסומני' באות א' וב', לא זכיתי להבין ד"ק, דכי משום שהחמה מתקרבת בעלייתה ושקיעתה לדרום העולם, להכי מקרבין מקום שחיטת התמיד בבוקר ובערב לצפון העולם. אתמהה. אמנם לולא מסתאפינא מרבותינו הי' נ"ל דטבעת שניי' דקאמר מתני' היינו מב' השורות שבצפון העזרה. וקרן צפונית מערבית וקרן מזרחית צפונית דנקט מתני' לאו בקרנות מזבח מיירי. רק בקרנות של רבוע מקום הטבעות מיירי, וכן משמע לשון הרמב"ם [פ"א תמידין הי"א] שכתב וז"ל נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים וכו'. ואי כדברי רבותינו הנ"ל הרי נשחט על קרן מערבית דרומית של בית המטבחיים. אלא ע"כ שהרמב"ם ס"ל שבבוקר שחטו התמיד בטבעת המסומן באות ה'. ובערב בטבעת שבאות ו', ומה"ט שחטוהו על טבעת שניי' או מטעם שכ' רש"י כלעיל, כדי לאחוז רגלי הבהמה האחרונים בחבלים בטבעת ראשון שבאות ד'. או מטעם בעל המאור הנ"ל שכשם שהחמה מתרחקת עצמה מקרנות צפון בעלייתה ובשקיעתה לצד דרום, כך מרחיקין מקום השחיטה מקרנות צפון של בית המטבחיים, ומתקרבין יותר לצד דרום ובזה הכל מיושב על נכון בס"ד. אולם בציור השורות של הטבעות, יש ג"כ מקום להאריך קצת דהנה במדות [פ"ג מ"ה] אמרינן הטבעות היו ו' סדרים של ד' ד', וי"א ד' של ו' ו'. ופשוט דקיי"ל כסתמא דמתני' והיו ו' סדרים של ד' ד'. אולם המדפיסים בציור המקדש שבש"ס ציורו כזה. נראה שהבינו שכל שורה ושורה של ד' ד' מתארכת מצפון לדרום, וסדר השורות זה אחר זה היו ממזרח למערב. אבל בציור הנ"ל שציירנו תראה איפכא. שכל שורה ושורה של ד' ד' מתארכת ממזרח למערב, וסדרי השורות זא"ז היו מצפון לדרום. וזהו כהציור שיש בהמשניות לרתוי"ט. והן אמת דאין להקשות לציור המדפיסים בש"ס, מרש"י יומא [דס"ב ב' ד"ה על טבעת שנייה] , שכתב וז"ל, לא בטבעת שניי' שאצל המזבח וכו'. ואי כציור המדפיסים בש"ס, היכא ס"ד שישחטו בא' מהטבעות שאצל המזבח, הרי אצל המזבח הוא קצה של כל שורה ושורה. ואיך יקרא א' מהטבעות שם בשם שניי'. די"ל דכוונת רש"י דלא תימא דמלת שניי' אשורה קאי, רק אטבעת. ור"ל דלא תימא טבעת שני' דקאמר הש"ס, היינו טבעת הראשונה שבשורה שניי'. אלא ר"ל טבעת שניי' שבשורה ראשונה. ואעפ"כ לא נראה לי כציור ההוא, רק כציור רתוי"ט. וכדמוכח מתני' דמדות [שם] שהבאנו, דהרי מדרום לצפון קחשיב תנא שם המדה, א"כ הו' סדרים דנקט, ג"כ הם סדר אחר סדר מדרום לצפון, וכל שורה מתארכת ממזרח למערב. וגם מדברי המפרש בש"ס [תמיד ד"ל ע"ב ד"ה על טבעת שניי'] שכתב וז"ל, לאו בטבעת שניי' שבסדר ראשון שאצל המזבח, אלא בטבעת הראשונה של סדר השני המשוך לצד צפון, עכ"ל. הרי מבואר באר היטיב, שסדרי השורות זא"ז מדרום לצפון היו:

במשנה על טבעת שניה. עי' במפרש כה"ד. ולע"ד נל"פ טבעת שניה היא בסדר השני שמצד צפון דהוא סדר החמישי מצד המזבח. וכ"נ שהבין בעל המאור שהביאו התוי"ט. וא"ש מה שקראה צפונית כו' דלפירוש המפרשים אדרבה דרומית היא בערך מקום הטבעות. וגם תהא מיושב תמיהת התוי"ט (דלא יספיק הריחוק מהאפלת המזבח) ע"ש. כי לפ"ז יהיה הריחוק יותר מכ"ז אמה כי מש"כ התוי"ט שד' אמות מזה לזה עם הטבעת ל"ד במחכ"ת. דו' סדרים עושין ה' חללים. וגם בלא זה תמיהתו אינה חזקה כ"כ כי בירושלים (שרחבה ל"ב מעלות) אפי' בתקופת טבת אינה עושה השמש צל ארוך כ"כ לצפון בהנצה ודי בי"ב אמות הרחק מהמזבח. גם מש"כ לקמן דתמיהתו תפול גם על פירוש הרא"ם בשם הסמ"ג תמוה דהרי ההיכל והאולם במערב שחיטתו ואיך יחוצו בעד השמש הזורחת ממזרח: