תָּמִיד א׳ · ב׳

מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמֻנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָא. לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תָּמִיד א׳ ב׳, מתוך מסכת תָּמִיד שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. בנויות בצד שערי העזרה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל כו': ענין מאמר זה שכל המתכוין להרים הדשן מן המזבח יטהר ויזהר להיות מזומן עד שיפילו גורל כל הכהנים המזומנים לתרומת הדשן ומי שיפול עליו הגורל זכה בו וכבר בארנו בשני מיומא איך היו הגורלות במקדש וקריאת הגבר נאמר קריאת שכוי והוא בגמרא ואמר שהוא הכרזת קריאת איש שהיה מכריז במקדש בעלות השחר ר"ל קרוב לעלות השחר ולשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת כמו קול דודי דופק:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

משכים וטובל. פירש הר"ב שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ג דיומא. ושם מפורש בס"ד.

[*הממונה. עמ"ש ברפ"ג דיומא בס"ד]:

ודופק. לשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק (שיר השירים ה׳:ב׳) . הרמב"ם.

יבא ויפיס. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקדש דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש דבעינן בית אלהים נהלך ברגש כדמפרש במסכת יומא [דף כ"ה] והפיסו בחצי בית המוקד המקודש ואע"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כדמפרש ביומא [וכדמוכח ספ"ב דלקמן] התם היינו טעמא מפני שאותם כהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית. וכיון דלשכת הגזית מקריבתו [להתם] הוי מפייסי. אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש הוו מפייסי התם ובעזרה א"א לפייס כו'. [כמ"ש בספ"ב] כ"כ המפרש. אבל הרמב"ם ריש פ"ו מה"ת כתב יבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפייסו פייס ראשון ושני.

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תָּמִיד א׳ ב׳

א׳
בבית אבטינס הוא הלשכה שעושין בה הקטורת. ובכותל דרום של עזרה היה, על שער המים [ועי' מ"ש פ"א דמדות סי' ב']:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · תָּמִיד א׳ ב׳

א׳
והר"ב כתב שכל משמר מתחלק לשבע בתי אבות. ובמחכת"ר זהו נגד ש"ס ערוך [מנחות דק"ז ב']. וכך כתב רש"י שם וביבמות [דק"א א'], ובפסחים [דנ"ז א'] דרק ששה בתי אבות היו בכל משמור. אח"כ מצאתי בכתבי קודש של אחי הגאון. מהו' אליעזר זצוק"ל שהקשה עוד בזה דברי רש"י אהדדי שרש"י כ' בעצמו [תענית ט"ו ב' ד"ה אנשי בית אב], שהיו ז' בתי אבות בכל משמור וצ"ע. אב"י אולם גם ברמב"ם [פ"י מתמידין ה'] מוכח דס"ל דז' בתי אבות הי' בכל משמור של כהנים. וכ"כ רכ"מ (פ"ג מכלי מקדש ה"ט) שהיו ג"כ בכל משמר לויי' ז' בתי אבות. ונ"ל דצ"ל לדידהו שלבית אב ששימש בשבת לא היה שופר, מדאין מטילין מעות לשופר בשבת. והשבתי לבני הגאב"ד שליט"א, הוכחתי שהיה רק ו' בתי אבות אינו כמו שחשבת. רק משום דפשטות לישנא דש"ס מוכח כן. מדלא קאמר נגד ו' בתי אבות של חול. סתמא משמע וודאי טפי שלא היה שם רק ו' בתי אבות. ותו דאי כדבריך ל"ל לש"ס במנחות שם לומר כולהו כחזקי' לא אמרו, לאנצויי' לא חיישי'. טפי היל"ל דלהכי לא אמרו כחזקי' משום דאכתי אתו לאנצויי מי ישמש בשבת:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913